סבתא, לא! - למה?

בני בן שנתיים, יש לא סבא וספתא של בעלי בארץ ושני דודים. בני ילד טוב, אוהב, במיוחד מאוד אוהב את סבא, נולדה לו לא מזמן גם אחות - גם אתה הוא מתוק.

את ספתא שלו הוא רואה כמעט כל יום, הם גרים קרוב - היא גם שומרת עליו, גם סתם באה לבקר,גם אנו באים אליהם הרבה, יש לו סבתא מקסימה - דועגת לו, עושה בשבילו הכול. כשהוא אתה לבד, הם מסתדרים יפה מאוד, מובן שכרגיל עם סבתא הוא מרשה לעצמו יותר ממה שאתי או עם בעלי. אבל כשהוא בקרבת הורים ואנשים אחרים הוא מתייחס אליה מאוד לא יפה - לא בא אליה, לא מחבק ולא מנשק (רק אותה!), על כל דבר שהיא אומרת לו הוא עונה "לא!", אפילו לאחות הקטנה שלו הוא לא רוצה שתתקרב! במיוחד הוא עושה את זה בחריפות כשזה רק הוא, אני והיא.

צריך לציין שגם לפני לידתה של אחותו זה היה כך, עכשיו אולי החמיר עוד.

אני מסבירה לו שזה לא יפה, לא נעים לסבתא, "לא מרשה" לו להתנהג אליה ככה - שום דבר לא עוזר.

דרך הגב, סבתא לא מראה מאוד שהיא נפגעת מזה, אומרת שזה יעבר ובגדול לדעתי לא נותנת לא מוטיבציה להפסיק.

מה עושים במצב כזה???