ילד בן 8

שלום, יש לי בן בגיל 8 - ולא קל לנו איתו.
הוא ילד מאוד חם, ואוהב, חכם ואינטלגנטי.
מצד שני הוא מרבה להתנהג התנהגויות שמחקות התהגויות מפגרות.
הוא משמיע קולות מוזרים, עושה פרצופים - לא רק בבית - גם בבית הספר.
אין לו הרבה חברים - והוא מרגיש נוח יותר עם ילדים קטנים ממנו בגיל. או לחילופין כאלו שהם גדולים ממנו בגיל (כמו החברים של אחיו הגדול ממנו ב- 3 שנים).
מצד אחד יש לו המון ביטחון במצבים כאלו אחרים - ופתאום במצבים אחרים הוא מגלה ביישנות והמנעות.
כשמנסים לדבר איתו - הוא נאטם וכועס - ולא מוכן לשמוע.
בבית הספר הוא מתוייג על ידי ילדים אחרים - מכל השכבות - כילד מוזר, חייזר.
מצוות ביה"ס לאורך השנים - גם קיבלנו כל מיני דיווחים ותהיות - והדפנו אותם לאורך השנים בטענה שהילד לא מתנהג כגילו - וישנו פער ריגשי - בתקווה שאם הזמן הדבר ישתנה.
ואכן משתנה אך בקצב מאוד איטי ולא משביע רצון.
ניסינו כבר להסביר, לפנות אליו כילד בוגר, לצעוק ולכעוס ולהעניש - והאמת שאנחנו די מיואשים.
הוא מרבה להציק לחבריו לכיתה - והמורה באסיפת ההורים האחרונה - אמרה שהוא בין התלמידים שהילדים מתלוננים עליו הכי הרבה. יחד עם עוד 2 ילדים מופרעים ואלימים באמת.
זאת למרות שהוא ילד לא אלים, הוא עדין ובסה"כ ילד טוב שאוהב לעזור.
מבחינת הציונים שלו - הוא בסדר - במקצועות מסויימים הציונים אפילו גבוהים מהממוצע ובחלק ממוצעים.
הוא מרבה להתלונן על כך שמשעמם לו בכיתה.
אני מרגישה שהילד צבר בתוכו המון כעסים - גם עלינו כי אנחנו מרבים לכעוס עליו על מעלליו גם בביה"ס אך גם בבית (מציק לאחיו הגדול והקטנה ממנו, מחטט בדברים לא לו, עושה דברים לא אחראיים ואפילו מסוכנים - ואנחנו לא סומכים עליו כלל).
הוא מתלונן על חבריו שהם אלו שמתחילים להציק לו ולכן הוא מתקנם בהם בחזרה - הבעיה שהוא מציק גם לילדים שלא עושים לו כלום.
הוא מאוד לא פתוח לקבל דברים שלא תואמים את דיעותיו - והוא מאוד דעתן - וחושב שהוא יודע הכל יותר טוב.
לאחרונה מרבה לאיים בבריחה מהבית. הדבר מגיע לידי כך שהוא אפילו מכין תיק עם בגדים ושתיה והופס - הוא בטוח שהוא יכול להתנחל אצל אחד מחבריו - לא עוזרים הסברים כאלו ואחרים שזה דבר לא אפשרי.
היה אפילו יום אחד שהיה לי נמאס ואפשרתי לו לצאת מהבית - רציתי לראות עם יעז - והוא הלך - כמובן שמיד שלחתי אחריו את אחיו הגדול - שהביא אותו הביתה.
אינני יודעת עוד מה לעשות.
אני מאוד מרחמת עליו - כי אני יודעת שהוא לא מוצא את מקומו - לא בבית הספר ולא בבית - כאילו מה שנראה לו בסדר - לא בסדר והוא לא מבין מדוע ולמה עליו לשנות התנהגותו.
הכל נכנס מאוזן אחת ומיד יוצא מהאוזן השניה.
לאחרונה הסתבך שוב בביה"ס ונקראנו לשיחה שטרם התקיימה.
בפעם הקודמת איימו בהשעייה.
איך אפשר לגרום לו להבין שעליו לשנות התנהגותו? ומה אני יכולה לעשות בעבורו?