בעיית מוטיבציה אצל ילד בן 11

שלום. בני בן 11 (הוא אח תאום לבת) ילד מוכשר מאוד ומצטיין. בלימודים מאוד קל לו והוא משתתף בחוגים רבים מבחירתו, חלקם מגיל צעיר מאוד (4.5): ג'ודו, כדורסל, כלי נגינה, חוג מצויינים, הכל מבחירתו. (החוגים לא תופסים את כל השבוע וכיוון שיש לו המון זמן פנוי הוא מספיק גם להנות מחברים ומהמחשב) הבעיה היא שהוא לא משקיע בשום דבר את מלוא היכולת שלו וכשאני שואלת אם יש לו יותר מדי חוגים, אם הוא רוצה לוותר על משהו הוא מסרב. נראה שהוא באמת נהנה מהחוגים אבל בפועל הוא לא משקיע דקה אחת מעבר לזמן החוג . נגינה למשל היא תחום שדורש אימון והוא לא מתאמן בכלל אבל מצד שני מסרב להפסיק את החוג. וכך כל הפוטנציאל שלו יורד לטמיון (הוא באמת מנגן נפלא כשהוא רוצה ויש לו שמיעה מוסיקלית ויכולת למידה עצמית של שירים משמיעה) כנ"ל בגודו. הוא מתאמן כבר 6 שנים אבל מכיוון שזהו ספורט תחרותי ויש תחרויות הוא מסרב ללכת לתחרויות. הרבה פעמים מרגישה שאנחנו ההורים דוחפים אותו כדי שיהפוך מפסיבי (שרק הולך לחוג כמו מתוך שגרה) לאקטיבי, קצת מכריחים אותו ללכת לתחרויות, להתאמן לפחות עוד שעה בשבוע בנגינה, אבל משהו אומר לי שאנחנו לא נוהגים נכון. אם זה היה משהו שהוא באמת רוצה, היה לו איזשהו דרייב פנימי להתקדם ולהצליח. אבל נראה שהדרייב לא מגיע מתוכו. השאלה מה עושים? לבטל לו באופן יזום חלק מהחוגים? להתעלם מהמצב? איך עוזרים לו לבנות מוטיבציה פנימית?
תודה על עזרתכן.