מרגישה שאיבדתי הסמכות מול בכורתי

צהריים טובים,
אני אמא ל-2. בת 8 ובן 4.5. מזה כמה חודשים ישנו שינוי הדרגתי בהתנהגותה של ביתי שרק הולך ומגיע לשיאים. אני מרגישה שאיבדתי את הסמכות ההורית שלי מולה ואני חוששת מן ההשלכות המיידיות והעתידיות של זה. ביתי היא ילדה נבונה (יש החושבים שיש בה מן המחוננות), היא בכיתה ב' ותלמידה מצטיינת. בשעות אחה"צ היא משתתפת בשני חוגים (קארטה - בהמלצת אורטופד לחיזוק חגורת הכתפיים ואמנות). עד כאן הכל נשמע נפלא.
הקשר שלי ושלה נתפס בעיני בעלי כמלחמת כוחות נשית (אני שונאת שהוא אומר את זה אבל לא יכולה שלא לתהות שמא אני עיוורת והוא צודק).
לאחרונה היא התחילה לזלזל בלימודיה (הכנת שיעורים, הבאת ציוד ולבוש מתבקש בביה"ס), אני עדיין לא יודעת אם יש לזה ביטוי בציונים משום שעדיין לא קיבלנו תעודה אבל בהחלט יש הערות מהצוות בביה"ס. היות ואני חושבת שלימודים זה דבר חשוב תגובתי הראשונה הייתה לאלץ אותה לבצע מטלותיה ולעקוב אחרי ביצוען. אחרי אי אילו "התכסחויות" החלטתי שיש לי מספיק מצבים כאלו איתה גם בלי להוסיף את עיניין ביה"ס והפסקתי לדון איתה בזה אך ביקשתי מהמורה להיות עם היד על הדופק. אני אמרתי לביתי שאת התייחסותי למצב תקבל באם אראה פגיעה ברמת התעודה.
מעבר לזה אני די מאשימה אותה שהיא "לא רואה אף אחד מלבד עצמה". היא מגיעה הבייתה רואה טלויזיה, משחקת במחשב, מציירת, הולכת לחוגים, מארחת חברות (לא פעם יש וויכוח על אי עמידה בכללי הבית בזמן אירוח חברות), וחוצמזה לא מעניין אותה כלום. אני לא מעיקה עליה ועדיין לא הטלתי עליה מטלות אבל נראה לי די בסיסי לצפות ממנה לשים את הדברים שלה בחדר ולא מפוזרים בכל מקום אחר בבית, להרים דבר מה מהרצפה ולא לדלג מעליו, לסדר את החדר ברמה סבירה (הבית שלי הוא לא מוזיאון). יש ביני לבינה המון מריבות והחלק הצורם הוא האופן בו היא מדברת אליי - בזילזול וחוסר כבוד. היא מגיבה באלימות ובהתקפי זעם איומים כשמשהו לא מוצא חן בעיניה.
חודש שעבר ביטלתי לה את החוגים תוך הכרזה שאין זכויות מבלי לקיים חובות (כמובן שהסברתי לה כוונתי), וקיוויתי שזה יאזן אותה או לפחות יגרום לה לשנות במעט את ההתנהגות. היא ביקשה שאחזיר אותה לחוגים והבטיחה לי שהבינה את המסר - אך לא!
כשביקשתי ממורתה לנסות לגשש מה עובר עליה היא אמרה שמה שהצליחה להבין ממנה זה קינאה גדולה באחיה. אני חייבת לציין שאני לא מצליחה לראות את זה ואני משתדלת להעניק לשניהם את אותו היחס. ואני גם מסבירה לה שיש דברים שמותר לה יותר מלאחיה משום שהיא גדולה יותר אבל עם זאת יש דברים שמצפים ממנה ליותר בדיוק מאותה הסיבה.
אני מרגישה שאני יכולה לכתוב פה עמודים שלמים וכבר לא נעים לי מאורך ההודעה. בקיצור אני חושבת שאני צריכה עזרה משום שאני מרגישה שאין לי כלים להתמודד איתה ואני רוצה לחזק/לאזן/להביא להבנה הדדית וחיובית את הקשר שלי איתה.
עיצה???