האם אני עושה נזק לילדתי ?

שלום
לי ולגרושתי יש זוג תאומים בן ובת בגיל 4 וחצי,
כמעט שנה עברה מאז הפרידה במהלכה
פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני הילדים ישנים אצלי.

גרושתי ואני בתקשורת טובה ושותפים מלאים בגידול הילדים. אנחנו תמימי דעים לגבי כל ההחלטות הקשורות בחינוכם וגידולם, מלבד דבר אחד.

כאשר הילדים ישנים אצלי, ביתי מצליחה להירדם במיטתה, אך לקראת שעות הלילה המאוחרות היא מחליטה לעבור אלי למיטה ודורשת להיות קרובה אלי. לי אין בעיה עם זה ואף גיבשתי עם עצמי את ההחלטה להיות שם עבורה ולמלא עבורה חסך כלשהו שלפרידה יש קשר ישיר אליו.
גרושתי לעומת זאת פועלת הפוך, מתוך עקרון שהיא קבעה לעצמה שכל אחד ישן במיטה שלו, עקרון זה מתבסס בעיקר על הקושי שלה להירדם איתה יחד כשהילדה דורשת לחבק אותה קרוב.
היא מתעקשת להחזיר אותה למיטתה ולשבת לידה עד שתרדם.לפעמים היא מצליחה ולפעמים פחות.

לפני מספר ימים לאחר שהחזרתי את ילדיי לאמם מסופ"ש מהנה במיוחד בו בילינו יחד, לביתי היה קשה להיפרד ממני, בכי תמרורים הציף אותה ולקח זמן עד שנפרדנו וחזרתי לביתי.
כעבור מספר שעות לאחר שכבר נירדמה היא טילפנה אלי שוב בוכה בכי קורע לב תוך נסיון בלתי פוסק לומר לי עד כמה היא אוהבת אותי ומתגעגעת אלי.
מלבד הניסיון לאפשר לה להביע את הכאב והעצב ולא ל"לחנוק" אותו מצד אחד, והניסיון להרגיע אותה במילות חום ואהבה מצד שני, לא נותר לי הרבה מה לעשות.

לאחר שהסתיימה השיחה מצאה גרושתי את הזמן להאשים אותי במצב הנוכחי על כך שהילדה נמצאת כעת בשיא השלב האדיפלי שלה ושאם אני לא אפסיק לישון איתה באותה מיטה זה יגרום לה לנזק גדול.
אני פונה אליכם ממקום שמנסה להבין וללמוד האם במעשי אני גורם נזק כה גדול לביתי? במידה וכן מהו? ובמידה ולא האם אני פועל נכון בזה שאני מאפשר לה לישון איתי? האם בתקופה של משבר זה לא נכון לעטוף את הילדים במידת הצורך ולהיות שם עבורם? והאם בכלל קיים קשר בין זה לבין התגובה שלה באותה שיחת טלפון? האם אני צריך להתעקש איתה כמו שמתעקשת גרושתי או שהילדה ואמא, שתיהן יחד וכל אחת לחוד, צריכות להבין שבמציאות החדשה קיימים שני בתים ולא בשניהם פועלים ע"פ אותם כללים, עקרונות ותפישות עולם, כאשר המטרה המרכזית כמובן היא לא ליצור בילבול וחוסר יציבות אצל הילדים.

אודה לכם מאוד אם תוכלו לייעץ לי, ובעיקר לתת לי כלים מקצועיים שכנראה חסרים לי כאב חד הורי.