רכושנות לאמא ולגננת

שלום ליאורה
התנהגותו של בנך היא מאוד טבעית לגיל. בגיל זה, ילדים מתחילים לגלות את הנפרדות. דהיינו, שהם יישויות עצמאיות, ושהסובבים אותם הינם יישויות נפרדות בעלות צרכים ורצונות משלהם. ידיעה זו היא בד בבד מגדלת ומכאיבה. אני חושבת שבנך מתנהג את הכאב שבנפרדות, וזה טבעי מאוד. לכן, אפשר דרך משחק או סיפור , לומר לו שאת מבינה שזה מפחיד אותו כשאמא לא עושה את אותם דברים כמוהו, או שאת לא נמצאת רק איתו וגם מחבקת ילדים אחרים. הידעה שלו שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי תקל עליו מאוד. בנוסף, אפשר לעודד עצמאות במקומות בהם יותר קל לו. למשל: לתרגל משחק עצמאי בחדר, לבד, של מספר דקות, וכשהוא מצליח בכך, לשבח אותו (אלו החלקים בהם הנפרדות מגדלת). אפשר גם, לשבת יחד לצייר, נגיד, ולומר שכל אחד יעשה ציור משל עצמו ואח"כ תסבירו מה ציירתם. וכו'.
ילדים בכורים הרבה פעמים מגיבים כפי שבנך מגיב. זה יעבור לאט לאט, ואין לך מה לדאוג.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית