ילד בן חמש- מלנכולי

ילדי בן החמש( בכור מבין שלושה) לאחרונה חווה איזושהי חרדת נטישה. קשה לו להפרד בבוקר בדרכו לגן. בוכה מהרגע שהוא חוזר מהגן נרדם עצוב וקם בבוקר לפני כולם לוודא שאמא שלו עדיין לא הלכה לעבודה.
חשוב לציין שדיברנו עם הגננת והיא אמרה שלא קרה כלום בגן, ושכמה דקות אחרי שאנחנו הולכים הילד משחק עם כולם.
הוא מציין שלאורך כל היום הוא מתגעגע אלינו ושקשה לו ובאמת הוא שואל את הגננות במהלך היום מתי היום נגמר, אך ללא בכי.
הכתפיים שמוטות, המבט מושפל והבכי קורע לב.
ניסינו בדרכי נועם וניסינו בנשיקה חיבוק ודי. כלום לא עוזר
עכשיו אחנו בשלב הפרס על כל יום שהו א נפרד ללא בכי- לא ממש מצליח
התייעצתי עם פסיכולוגית מהעירייה והיא אמרה שהיא תבוא לתצפת עליו - יעזור ?
הוא אמר לנו בעבר שהוא אוהב להיות עצוב, אולי זה מתקשר והוא אוהב שכולם דואגים לו ? (הוא יודע שאני מתקשרת לגן ושואלת עליו)
אולי נפנה לפסיכולוג פרטני - האם זה מתאים בגיל חמש? שנה הבאה הוא אמור לעלות לכיתה א'... הוא ילד מאוד חכם ומוקף חברים

מלאת שאלות - תודה .