ילד בן 5

שלום דליה,
אני מודה שיש משהו בשאלה שלך שלא ברור לי. מדוע שילד ירגיש פחד כשההורים שלו מבקשים ממנו דברים? מדוע שהוא ירגיש פחד מההורים בכלל? יכול להיות שהילד מנסה לתקשר איתכם, לשחק איתכם, כי הוא לא מוצא דרך אחרת לעשות זאת. לא אמרתם ולא ציינתם דברים על המשפחה שלכם ועל הילד, כך שכל מה שאני אומרת כרגע הוא בגדר השערה בלבד. אבל ייתכן שיש משהו יותר מדי רציני בבית שלכם. אם אתם חושבים שילד אמור לפחד מהוריו וזו התגובה הנורמטיבית, אולי יש משהו נוקשה מדי. ילד בן 5 לא בהכרח אמור לעזוב הכל מיד כשאתם אומרים לו ולעשות מה שאתם אמרתם. זה לא עובד ככה. אולי בצבא, לא עם ילד בן 5. כשילד רואה טלוויזיה והוא באמצע תכנית למשל, אפשר לתת לו כמה דקות לסיים, לתת לו באופן כללי זמן להתארגנות במעבר מפעולה לפעולה. המעברים במשך היום הם זמן קשה לילדים, צריך לרכך אותם, לתת לילד זמן (במידה) לעזור לו, ולנסות לעשות את הדברים באווירה נעימה ואפשר גם משחקית. לא הכל חייב היות רציני ובטח לא מפחיד.
אבל כמובן שיכול להיות שלא הבנתי אותכם נכון, ואם זה כך, תתקנו אותי.

סמדר שלום
הרשי לי להעמיד דברים על דיוקם. כשאמרתי פחד התכוונתי שנראה לי שאם כבר תגובה קיצונית אז פחד נשמע יותר הגיוני מאשר צחוק מזלזל. אבל אין אצלנו אווירה של פחד, אלא רצון להעמיד גבולות במספר דברים שעקרוניים עבורנו. כמו למשל ארוחת ערב משפחתית, כמו למשל הגבלה בכמות הצפייה בטלויזיה, מקלחת, התארגנות לגן.
אגב, כל הפעולות הללו הן השיגרה של בני ונעשות תוך הכנה מוקדמת של כמה דקות ועדיין הוא ממשיך בצחוק הזה ובריצה ברחבי הבית עד שאנו נאלצים לקחת אותו בכח (ולא במח) לבצע את הפעולה הנדרשת. ואנו לא רוצים לוותר על ארוחת ערב משפחתית ולא על מקלחת ולגן צריך ללכת. בנוסף, כל יום הפרידה מהגן הופכת לסאגה מתמשכת ואנחנו כבר באמצע שנת הלימודים. כל בוקר וזה לא משנה אם זה אבא או אמא, מצד שני כשבאים לקחת אותו הוא מתעלם ולפעמים "עושה בושות" שהוא אל רוצה ללכת. אנא, מה דעתך, האם בני זקוק לאבחון?

שלום דליה,
תודה שהעמדת דברים על דיוקם, בודאי שאני מרשה, מראש ביקשתי שתתקנו אותי.
אם זאת, אני לא מתרשמת שדווקא הבן שלכם הוא זה שזקוק לאבחון, אני חושבת עדיין שייתכן שיש משהו בדינמיקה המשפחתית. העובדה שהוא לא מתקשה להיפרד ממכם בכניסה לגן אלא מתקשה להיפרד מהגן חזרה אליכם אומרת משהו על הדינימיקה ביניכם ובינו והוא לא בהכרח זה שאחראי עליה בלעדית, להיפך, הוא הילד ואתם המבוגרים וייתכן שחלק גדול מהשינוי יצטרך לבוא ממכם ולא ממנו. לדוגמה ייתכן שתצטרכו להחליט על מה כן מוותרים, לא הכל חשוב באותה מידה. למשל ילד שלא רוצה להשתתף בארוחה המשפחתית, לא בטוח שצריכים להיכנס איתו למאבק על זה, לא ירצה לא יאכל.
יכול להיות שקיימת נוקשות מסויימת. אבל זו רק השערה שלי, ייתכן בהחלט שיש דברים נוספים שאני לא יכולה לדעת כי אני לא מכירה אתכם מספיק. אני ממליצה לכם לפנות לטיפול משפחתי או להדרכת הורים.