גיל שנתיים

לימור שלום,
ראשית אני מצטערת שנאלצת להמתין לתשובה. אנחנו לא תמיד עומדות בעומס השאלות, במסגרת העיסוקים הנוספים שלנו...
לגבי שאלותייך -
1) ההצעה שלך מאוד מתאימה ויעילה ביחס לבקשות תו"כ בכי או כעס - לבקש ממנה לנסח מחדש את השאלה בקול/טון/מלים מתאימות (כמובן שיהיה צורך בהתחלה להדגים לה). חשוב להקפיד לתת לילדה את מבוקשה לאחר שנרגעה, כדי לא לגרום לה לחשוב שהיא תקבל מה שרצתה גם כשהיא דורשת זאת מהמבוגרים.
2) באופן כללי, המלל לדעתי לרוב אינו מיותר - ועדיף להתייחס למה שמתרחש (בקשה בבכי, הישכבות על הרצפה וכדומה), מאשר להתעלם. כדאי תמיד לומר: "אני לא מוכנה שתשכבי, אמא לא תמשיך לשחק איתך אם את שוכבת כך..." או משהו אחר בסגנון הדברים הללו. אולם לגבי השתלשלות העניינים בהמשך, את תלמדי מה הכי יעיל ומרגיע עם בתך - יש ילדים שזקוקים לזמן עם עצמם עד שהם נרגעים ואז כדאי לעזוב אותם במנוחה, במיוחד אם הדבר מתרחש בבית ואת יכולה ללכת לחדר אחר. לעומת זאת, ילדים אחרים זקוקים מאוד לחיבוק ולעזרה של ההורה בהסחת הדעת. כמובן שאותו הילד יכול להגיב במצבים שונים לתגובות שונות מצד ההורים, ולעתים לילדה יהיה נוח שאבא מחבק אותה, אבל כשאמא תחבק זה דווקא יעצים את המרדנות.
לסיכום - אין כאן תשובה אחידה, את תלמדי מה הכי מסייע להרגיע את הילדה שלך ולהחזיר אותה לשגרה. מבחינה התפתחותית המרד והבכי הם אופייניים לגיל, כך שתהיינה לך מספיק הזדמנויות להבין כיצד לפעול עמה...
בהצלחה,
שירי