עצבים במקום דיבורים

שלום,
יש לנו ילדה בת 3 וקצת, בסה"כ ילדה מקסימה עם התפתחות רגילה לחלוטין
אם להיות כנה, אני חושב שפינקנו אותה קצת יותר מדי בעבר (כמובן שהאבא, האמא פחות) אם כי אני מנסה להשתפר וחושב שיש שינוי.
יש נושא אחד שמאוד מפריע, ואני אובד עצות בעיקר כי אני מרגיש שאין לי כלים לטפל בכך,
התנהגות של התרגזות במקום דיבור, להגיד מה מפריע/מציק (וזה מאוד מתסכל אותי כי בעולם של היום, דיבור הוא חלק לא פחות חשוב בהתפתחות של כל אדם ולא מספיקה רק אינטליגנציה גבוהה ככל שתהיה)
זה יכול להיות הדבר הכי קטן, לדוגמא משחקים בלגו, ונגעת בטעות באיזה חלק שצריך להתחבר למשחק,אז מיד מתחילה העלבות ושבירת כלים,
זה יכול להיות משחק או צביעה או כל דבר שנמצא אצלה ומישהו בא ונוגע בצעצוע. כמובן שלפעמים העלבות מגיעה עם השטחות ובכי ולזה אנחנו לא מתייחסים עד שנרגעת.מעין התנהגות תינוקית שלדעתי לא מתאימה כבר לגיל 3.
השאלה שלי היא, איך גורמים לילדה לדבר (עם אמא, אבא, גננת) ולהגיד מה שמפריע במקום לבכות? כאן המקום לציין שדווקא ההתפתחות בדיבור החלה בשלב מאוחר (סביר להניח שזה גם חלק מהבעיה אבל אני מאמין שאפשר לנסות לדבר במקום להתעצבן),
הייתי שמח לקבל עצה
תודה