זקוקה נואשות לעצה

שלום רב,
אני אמא לבן 4 ילד יחיד אני ובן זוגי בני 35, 36.
בני החל ללכת השנה לראשונה לגן גן פרטי בקיבוץ.
אני מאוד מרוצה מהגן מהגישה והיחס.
עד השנה הייתי עם בני בבית מתוך בחירה (רצון אישי לגדל אותו) והשקפת עולם שזהו הדבר הנכון, יש ביננו קשר מאוד קרוב אני מוציאה אותו מהגן ב 13 ועד הלילה אנחנו שניינו לבד.
לאחרונה חל שינוי קיצוני מאוד בהתנהגותו הוא התחיל להיות אלים לעשות דווקא על כל דבר כל מה שאומרים לו הוא מתווכח...
ברצוני לציין שהוא באמת מקסים הוא חכם בצורה בלתי רגילה קורא וכותב מגיל 3 באמת ילד מוכשר.
אני לא ממש יודעת איך להתמודד עם התנהגותו שהשתנתה.
כעקרון אני לא מאמינה בעונשים ממש ממש לא, אולם הגעתי למצב שאני לא יודעת איך להתמודד איתו ואנחנו מגיעים למצבים בלתי נסבלים אני מאוד מתוסכלת כל היום רק חושבת על הנושא ומרגישה שקשה לי מאוד להיות איתו ולהנות.
אני רוצה לציין שאני באמת אמא משקיענית וחשוב לי להיות איתו לעשות איתו דברים ולהקדיש לו אולם זה לא אפשרי לאחרונה.
אני מוצאת את עצמי כועסת עליו כל הזמן מעירה לו ואפילו ניסיתי להעניש אותו אבל כלום לא הועיל.
אני ממש אשמח לעצה היות וכבר עולות ליי מחשבות שמא הוא עובר התעללות לסוגיה....
אשמח לשמוע את חוות דעתכם.
אמא אוהבת שמרגישה חסרת אונים!