לכ' סמדר ריינר

שלום. אני מרגישה שמתחילה לפחד להגיד לילד "כן" או "אסור". המצב הוא ככה. לא היינו אומרים לילד הרבה "לא", כי אני יודעת שהברה "לא" מוריד ביטחון עצמי לילד. מה שקורה שהילד הרבה זמן איתי, אני מכילה, מלבישה, מקלחת ו... אותו. כשבעלי או סבא לוקחים אותו מהגן, הילד לו מבקש ידיים. כשאני לוקחת אותו "אימא, תרימי אותי". אם אני אומרת "לא", אני אימא לא טובה. כשאני חוזרת מעבודה, בעלי אומר "הילד היה אכי טוב שאפשר". אחרי בערך 20 דקות הילד מתחיל להתצבן עלי על כלום. (לצעוק, לזרוק משחקים ו...). על השאילות שלי "אם הוא רוצה לשתות או לאכול או.... הילד תמיד אומר "לא רוצה". אבל איך שאני נותנת לו אוכל, הילד חוזר לילד אלוף בין האלופים. (לפעמיים במקום אוכל זה יכול להיות לישון). אני לא יכולה להבין את הסיטואציה הזאות, שכל דבר הוא מנסה להסביר בצורה אגרסיבית. והוא כן יודע להגיד במילים שהוא רוצה זה או זה. וגם לא יכולה להבין, למה הילד מוכן לחקות עד שאני חוזרת מעבודה. איל לבדוק מה קורה פה? לעכשיו אני אימא לא טובה, כי הוא שומעה ממני הרבה "לא". אבל אם הוא רוצה לאכול, לשחק, ללכת בחוץ, לישון ו... הוא רוצה רק אימא. איך להבין מה קורה פה? הרבה דברים השתנו בבית, בגלל השינוי בהתנהגות שלו. אני כבר "מפחדת" להגיד מילה "לא" לילד. ויום אחד כשהילד ראה דמאות אצלי בעיניים, הוא פשוט הסתכל עליי. וקשר עין שלו במצב הזה היה אכי ערוך שאפשר. מה זה? סליחה ותודה.