הורים מתוסכלים

שלום הדר,
נראה לי שיש לכם טעות לגבי הילד שלכם שנובעת מכך שהוא מקסים ומבריק. הוא רק בן שנה ו-7!!! הוא עוד קטן! הוא לא גדול, אפילו שהוא יודע להתבטא כמו גדול, אל תבלבלו. למה אתם רוצים "למגר" את הבכי כל כך מהר? לאןו אתם רצים? נראה שיש לכם הערכה לא נכונה לגבי היכולות הריגשיות בגיל הזה, ונדמה לכם שאם ההתפתחות השיכלית היא מהירה הוא צריך להתנהג כמו ילד בן 6. תינוקות בגילו עדיין בוכים, קשה להם להכיל מצבים, הוא צריך שיתייחסו אליו כמו תינוק, ואתם צריכים עדיין לאפשר לו את זה, אחרת הבעיה באמת תחמיר. אם הוא "מתבכיין" כדברייך, זה אומר שהוא צריך התייחסות מכילה שמותאמת לגילו, ולא ציפייה קשוחה שיתכונן כבר לגיוס:-)

אם כך, אז איך אנחנו אומרים להגיב במצב נתון של "בכי" - שלא קשור לשום דבר..???
כמו "אני רוצה כדור!!!" - בבכי... איך אני אמורה לדעת מתי זו תגובה שלו לפינוק שלי, ומתי זה צורך אמיתי וחוסר יכולת להביע את עצמו..
תעזרי לנו להגיב נכון להתבייכנות. איך לא ללמוד אותו שבכי מביא תעולת/תשומת לב??
ובכל זאת, לתת לא יחס מספיק שידע שהוא יכול לסמוך עלינו - כהורים.

שלום הדר,
זה ל אנכון שהבכי לא קשור שום דבר, ייתכן שהבכי לא יוצא על הדבר הנכון, אבל הוא א בהכרח בלי סיבה. במקרה שלכם, כשהוא בוכה הייתי פשוט מחבקת אותו, ואומרת לו שאולי הוא לא בוכה עכשיו בגלל הכדור, אלא בגלל שהוא רוצה קצת להרגיש את אמא, ואמא עכשיו תחבק אותו ואחר כך נשחק בכדור.
במקרה שלכם אני מתרשמת שזה לא עניין של פינוק, אלא מדובר בילד קטן מאוד שמצפים ממנו להיות גדול מגילו והבכי זה מתי שאין לו כוח יותר לעשות את זה.

חידוד- הבכי מופיע במקרים של התמודדות, כאשר ילד לוקח לו משהו מהד, אם הוא נקלע למצב די פשוט יחסית כמו שנתקעת לו היד בסל כביסה, נופל לו משחק מתחת לשולחן. במקום להתמודד ולנסות להציל את המצב לבד הוא בוחר לעמוד ולבכות בכי "מתבכיין" מדי בשביל לקבל עזרה.
אני רוצה להוסיף שנועם הוא ילד מאוד מילולי, לכל סיטואציה הוא מגיב בצורה מילולית "מצאתי פרח", "הנה אוטובוס גדול", "אמא מה עושה?".... החלק המילולי אשר מתאים לגילו ולא דורש ממנו מעבר מתבטא לאורך כל היום חוץ ממצבים בהם הוא צריך להתמודד לבד.
דרך ההורות שלי היא הקניית הרגלים וכידוע הרגלים נבנים מגיל מאוד צעיר, למשל יש לו הרגל להיכנס לאוטו ולקבל מוצץ וחיתול וכשיורדים מהאוטו נפרדים מהם. כאשר הוא נכנס לאוטו הוא אינו מחכה אפילו רגע,ויושב בכסא בקפיצות ובבכי (שוב הבכי המתבכיין) עד שמקבל את המוצץ והחיתול. בזמן הזה אני מדברת איתו ומסבירה לו שמיד הוא יקבל אותם אבל הוא מסרב בכלל להקשיב.
אשמח לשמוע את דעתך במהרה, הדר.

שלום הדר,
הבנתי אותך. לדעתי את מצפה מילד צעיר מדי להתמודדויות שעדיין לא מתאימות לגיל. מותר לו בהחלט בגיל הזה לבכות כשמישהו לוקח לו משהו מהיד. כמבון שאפשר להראות לו גם דרך אחרת, לעזור למצוא עוד פתרונות אבל יכול להיות שלבכות כרגע זה מה שהוא יכול וזה גם בסדר. כשהוא יהיה בן שלוש זה יהיה מתאים להתחיל לדאוג מזה ברמה שתא דואגת עכשיו.