פחד מכלבים

שלום,
בתנו בת ה-8, מפגינה פחד היסטרי מכלבים. עושה רושם שלא משנה לה אם מדובר בגור או בכלב בוגר, אם פיזית הוא גדול או קטן. עצם המפגש עם כלב לא מוכר, גורם לה לבהלה היסטרית. הסברים כי הכלב רק רוצה לשחק, כי הוא גור וכו', אינם מניחים את דעתה. כשהייתה בת כשנה ורבע, קפץ עליה כלב נמוך קומה והיא אכן נבהלה ממנו מאד. מעבר לזה, היא לא ננשכה או נשרטה ע"י כלב אחר. לשכנינו הייתה כלבת פודל רגועה, שעם הזמן היא למדה כנראה שאינה "מפחידה" והיתה לגמרי רגועה בחברתה. (דרך אגב, גם פרפרון בגודל "סיכה" גורם לה לפחד עד כדי בכי.) היא לא מפחדת מחושך בלילה, אך הרבה דברים אחרים גורמים לה לתגובה ספונטנית, בסגנון "איזה פחד".
מצד שני, היא ילדה בוגרת, דעתנית, נבונה מאד, מסיקה ומקישה יותר מהמצופה מגילה.
יש לנו גם בן (5), שגם הוא די נרתע מכלבים, בייחוד כשהוא רואה את התנהגותה של אחותו הבוגרת שמהווה עבורו דוגמא בהרבה תחומים.
בעלי ואני אוהבי חיות בכלל וכלבים בפרט, והילדים בהחלט מבחינים ביחסנו הלבבי לכלבים. שנינו איננו פחדנים ואיננו "עוטפים אותם בצמר גפן מגונן" מול כל פעילות הנדרשת מהם. מסיבות שונות איננו מחזיקים כרגע כלב בבית, אך אנו שוקלים זאת גם לאור העובדה שהבת מבקשת כלב...
שאלתי: האם להביא כלב הביתה? אם כן, גור או בוגר? לתת לה לבחור או לקבוע עובדה?

בתודה, אורית