אני מנודה חברתית

שלום שוהם,
אני דווקא חושבת שיכול להיות שכן חל שיפור במצבך. הרגע הכי מפחיד אחרי הרבה שנים של ייאוש הוא לפעמים דווקא הרגע שבו מתחילה התקווה. הנה ילד התחבר איתך, מדבר איתך, הוא בכלל לא מנדה אותך, אתה ממש לא מנודה כבר. כל מה שקרה זה שהוא הבריז מפגישה. זה אכן מאוד לא נעים במיוחד שזו נקודה כל כך רגישה אצלך, אחרי כל כך הרבה שנים שחיכית. אבל האמת היא ילדים מבריזים לפעמים אחד לשני, מכל מיני סיבות, הם לפעמים שוכחים, לפעמים, תתפלא, יש להם את החרדות החברתיות שלהם, אתה לא היחיד,יכול להיות שהוא דווקא חושש לבוא אליך ושתכיר אותו מקרוב ולא תרצה היות חבר שלו יותר, יכול להיות שפתאום היה לו משהו אטרקטיבי יותר לעשות. אני לא מצדיקה את זה, אבל זה לא בהכרח אומר שזה אישי נגדך ושאתה מנודה שוב.
בירור קצר, ענייני ולא מאשים יכול לעזור כאן, משהו כמו למשל "מה קרה אתמול? חשבתי שקבענו?" יכול להיות שהוא יענה תשובה כנה ויכול להיות שיהיה סתם תירוץ, זה לא משנה, העיקר שאתה מברר וממשיך לנסות. אם לא הוא מישהו אחר יבוא, ויהיה בסדר. אתה בדרך הנכונה.
בהצלחה.

נעצבתי מאוד לקרוא את מכתבך.
אני אמא לילד בכיתה ב' ויודעת כמה חשוב להיות בחברה (לא צריך המון חברים אפשר גם 1 או 2 (:
בראש ובראשונה אני מציעה לך עם כל הקושי שבדבר להראות את מכתבך זה להוריך וכן למורה שלך.
חשוב מאוד שיתייחסו ברצינות למצוקתך!
מעבר לכך, יכול להיות שהמורה שלך יכולה לתת לך להיות קצת כמו "מלך" הכיתה בתקופה הקרובה, לתת לך למשל להציג משהו מעניין מול הכיתה או להיות לה לעזר בעת חלוקת דפי עבודה וכו' (כמובן שבתאום איתה כדי שזה יראה טבעי).
חשוב שתדע שעצם העובדה שאתה מבקש עזרה מעידה על בגרות פנימית וגם אופן הניסוח
מעיד עליך שאתה נער נבון מאוד!
אני מאחלת לך שתמצא את דרך המלך,שלא תאבד תקווה אף פעם,לפעמים עוברות תקופות קשות ואיני יכולה לתאר מה עובר עליך אך אסור לך לעבור זאת לבד.
אפשר לנסות לבקש מההורים לבדוק מצב של העברה לבית ספר אחר בו תוכל לפתוח דף חדש...
אתפלל בשבילך שהכול יסתדר!
שמור על אופטימיות וגש להוריך עוד היום!
בהצלחה שוהם!

אני בן 20, כבר בצבא ביחידה מאוד מיוחדת
היו לי ציונים גבוהים בבית ספר למדתי מעבר ל12 שנות לימוד עוד שנתיים
וקיבלתי דיפלומה...זה החלק של ה"קריירה"...
מבחינה חברתית...לא היו לי חברים אמיתיים מאז ומעולם ואלו שכן היו
חברים שלי היו חברים רק בגלל שהם היו צריכים ממני משהו...
כיום אין לי חבר אחד, אף אחד לא מתקשר אלי, אף אחד לא מזמין אותי לשום מקום,
יש לי פחד מסיטואציות חברתיות(הכוונה בכל סיטואציה שיש בה יותר מ2 אנשים,
כולל אותי, אני מתחיל להילחץ ולא יצאות לי מילים מהפה...)
שלא לדבר על בנות, אני עובר ליד בנות ואני רואה בפנים שלהן שהן מתרחקות ממני
וכאילו מנסות לא לבוא איתי במגע...לאחרונה שמתי לב שגם עם בנים זה ככה...
אני מתחיל שיחה עם מישהו והוא כל הזמן דוחף משפטים שמנסים לסיים את השיחה..
אני כל היום לבד לבד לבד...בעקבות המצב כבר אין לי אנרגיות לכלום...
לא בא לי לעשות שום דבר ואני לא נהנה כבר מכלום בחיים, שהייתי יותר קטן
עוד התלהבתי מדברים, מחשבים, טיולים תחביבים...אבל בעקבות המצב
המצב רוח שלי כל הזמן רע ואני משדר "רע לי" כנראה אנשים קולטים את זה
ומתרחקים...אני כבר לא מוצא טעם בחיים ולא יודע בשביל מה אני חי...בשביל
מה אני קיים...אני לבד בעולם הזה.....כל מה שנותר לי לעשות זה לחכות שהחיים המייסרים האלה יגמרו כבר!

שלום תמיר.... אני יודע מה אתה מרגיש.... אני אישית חשבתי על לקחת את החסכונות ולעבור לחו"ל לדף מזה נקי.. חבל על הזמן.... תמיד יש תקווה? לא בטוח אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש וגם החברים שהיו לי הם אלו שתמיד ניצלו..... אם אתה צריך אפילו סתם מישהו לשתף איתו אז הנה המייל שלי [email protected] ותרגיש חופשי לשלוח מיילים.... מקווה שיעזור :/ שהם.