התקפי "קריזות"

שלום רב.
בתי בת 6. ילדה אינטלגנטית ומפותחת. מעט מסוגרת, לעיתים כאילו צופה מן הצד על המתרחש , לדוג' בגן. אין חברה טובה במיוחד, אך משחקת ומסתדרת בחברת הילדים.
אחת לכמה זמן , כאשר אינה מקבלת את מבוקשה , ניכנסת למצב של עקשנות הולך וגובר. דיבור, הסבר, שכנוע, נוקשות וסמכותיות - אינם מועילים.
עלי לציין כי אני אם ל -4 (בין גילאי 9 שנים עד שמונה חודשים) ויודעת היטב כיצד להציב גבולות. אינני מוותרת, אך היא ניכנסת למצוקה רבה. יכולה לומר בסוף - "למה נולדתי כזו? למה אי ילדה של קריזות? איני מצליחה להסביר את עצמי" ועוד). קשה לראות א הפינות אליהן נישאבת, אך אינני מוכנה גם לקבל זאת ולוותר.
מה נכון? כיצד להתמודד עם רגעים אלה?
בתודה.
לימור.