בן להורים שחיים בנפרד

שלום, בני בן 4, גדל איתי לבד מיום שנולד, אביו חי בנפרד מאיתנו.. מדי פעם בני מתקשה לעזוב אותי וללכת עם אביו בימים קבועים.. לאחרונה הקושי גדל: אני נאלצת לשכנע את בני להיפגש עם אביו ובנוסף נותנת הפתעות לדרך, רק כדי שיסכים ללכת איתו.. בימים האחרונים חלה החמרה- בני ממש בוכה, מבקש לא להפגש איתו! אגב,כשאביו בא לבקר אצלינו לעיתים, אז האוירה נעימה, כי אין את האיום שבעזיבה של בני אותי .. (בנוסף אוסיף שבני חוזר במצב רוח טוב מהמפגשים שלהם.) אביו איש קצת עצבני וחסר סבלנות וחסר מודעות ונעלב מבני ומגיב כמו ילד קטן ואז נהיה מן כדור שלג כזה שהתחיל בדחייתו של בני את אביו וממשיך בהיעלבותו של אביו ואז דחייתו את בנו, וצורת התבטאות והתנהגות מרוחקת, קרירה ,פגועה ועצבנית.... שאלתי היא: מה עליי לעשות? האם לאלץ את בני ללכת?? כמובן שהקשר ביניהם חשוב לי מאוד... מודה לכן מקרב לב. ממתינה לתשובתכן.