מצוקה חברתית

שלום,
היום קיבלתי מהמורה טלפון (התפללתי שהוא לא יגיע).
בני בן ה 8.5, לומד בכיתה ג', חווה מצוקה חברתית שכנראה היתה שם מאז ומעולם רק שלא ממש ייחסנו לה חשיבות - עד היום.

קצת הסטוריה: א. הוא בכור לעוד שני אחים, ילד תקשורתי, ורבלי, בוגר. בגיל שנתיים הבחנו שיש לו רגישות יתר בכל החושים, לא משהו שחשבנו לפנות בגללו לגורם מקצועי. בגיל 5 כשהמצב לא השתפר פנינו לגורם מקצועי ואז אובחנה אצלו בעיה בויסות החושי (בכל החושים ובייחוד הוסטיבולרי, מה שגורם לו לנענע חפצים באופן בלתי רצוני). כיוון שלא זחל בתינוקות גם פיתח בעיות מוטוריות שבהן טיפלנו עם הזמן דרך ריפוי בעיסוק. בסביבות כיתה א' המורה הסבה את תשומת לבנו לכך שהוא מעדיף להיות בקרבת מבוגרים ולא יוזם פעילות חברתית עם בני גילו אך אין ולא תחרותי ומשתף פעולה באינראקציה עם ילדים. איפשהו בתקופה האחרונה הוא התלונן בפניי שאין לו הרבה חברים, למרות שמגיעים אליו חברים מהכיתה ואף מזמינים אותו, הוא התלונן עוד שבהפסקות משעמם לו והוא יושב לבד (מה שקרע את ליבי).
אחרי שיח ודברים עם המורה בחודש האחרון, היום קיבלתי את הגושפנקא כי הוא אכן רוב הזמן יושב לבד בהפסקות, הוא נעלב מאוד מהר ונוטה לבכות לא מעט יחסית לבני גילו, כמו כן, הוא מחפש קרבה גופנית עד כדי חיבוק ילדים אחרים (מה שמרתיע מן הסתם ילדים בני גילו) ואחיזת ידה של המורה
אחרי אין סוף אבחונים (ריפוי בעיסוק, תחושתי, נוירולוגי) האם אין מניעה אלא לפנות גם לייעוץ פסיכולוגי?

משוועת לעזרה.
מ.