אילמות סלקטיבית?

אם יחידה לבת שנתיים וחודשיים. נמצאת במסגרת מעון מגיל 3 חודשים. כשהחלפנו גן עקב מעבר דירה בתחילת השנה (לפני חצי שנה). בבית (וגם עם סבתא וסבא וחלק מחברותי) היא ילדת חלום מקסימה, מלאת חיים מדברת, שרה רוקדת, סופרת, מציירת וכו'.
היא אוהבת חברה במיוחד ילדים ובגן היא משתתפת, משחקת רוקדת מציירת, מדביקה ושאר פעילויות, מופיעה במסיבות חנוכה וכו' היא יוצרת קשר עם הילדים, יושבת לידם, אוכלת איתם, מסתכלת בעיניים, צוחקת איתם והילדים גם הם אוהבים אותה, אך אינה מדברת כלל, המטפלות חשבו שפשוט אינה יודעת לדבר.
בגן השעשועים לפני כל דבר שהיא עושה מבקשת רשות (כל פעם שרוצה לעלות למגלשה...) ואם כבר מדברת אז מעט מאד ובקול חלש. לעיתים אם יש הרבה ילדים וצעקות (ג'מבורי ) היא עומדת בתוך המתקן אך לא משחקת ומתערבבת (למרות שנראה שהיא רוצה) ותמיד אומרים לי איזו מתוקה כזו עדינה וביישנית.
גם עם האחיינים שלי משתוללת, משחקת (בצק, פאזלים..) מתגלגלת איתם על הרצפה צחוקים עד לב שמיים אבל ללא מילים כמעט.
נלחצת כשבאים אנשים הביתה (טכנאי, שרברב וכו') קופצת עלי ועוצמת עיניים, אחרי כמה דקות נפתחת ומחייכת ואפילו אומרת להם ביי כשהם הולכים.
יש גם עניין עם רעש לעיתים נבהלת כשהכלבים נובחים, תמיד "שמה לב" לכל מטוס ואופנוע גרירת רהיטים לא משנה כמה הם רחוקים...
יש לציין שנולדה פגית בריאה בשבוע 36 במשקל מאד נמוך.
אוסיף גם שאני גם סבלתי ממשהו דומה בגיל שנתיים ועד היום אני מודעת לזה שיש לי קשיים חברתיים, יש חברים וחברות ואני יוצאת אך זה לא בא בקלות. מאד חשוב לי שהיא לא תסבול כמוני ולכן נגשתי וקבלתי הפניה למכון להתפתחות הילד השאלה היא האם אכן יש צורך בטיפול או שאני רגישה מידי לעניין עקב הקשיים שלי?