בת ארבע עם נטייה למצבי רוח

שלום, יש לי ילדה בת 4, אקסטרה מפותחת מבחינה ריגשית ושפתית. מדברת לפעמים כאילו היא אישה מבוגרת.
אני מתחילה קצת לדאוג מהאופן שבו היא מתמודדת עם כל מני דברים. אם היה זה רק דבר אחד, הייתי עוברת הלאה, אבל השילוב מטריד אותי.
היא עוברת מצחוק לבכי ולכעס בתוך שנייה. היא מסרבת לעשות קקי בגן (מוכנה רק פיפי ורק אם אחד ההורים איתה בשירותים וגם זה אחרי מאמץ גדול של שכנוע). לא מוכנה שיחגגו לה יומולדת (נלחצת מכל תשומת הלב המופנית אליה). כבר בגילה אומרת לי משפטים כמו "אני שונאת אותך", "אני אמצא לי משפחה אחרת". על אף שהיא לא ילדה אלימה במהותה, היא מנצלת את היכולת השפתית שלה בצורה תוקפנית ("אני אבנה אקדח ואהרוג אותך").

אני חושבת שבבית אנחנו דווקא יודעים להציב גבולות במקומות שחשובים לנו ומוכנים לקבל שמדובר בתהליך למידה של בדיקת גבולות אבל אני חוששת לה. חוששת מהרגישות הקיצונית שלה. על אף שהיא מאוד מקובלת ואהובה בגן, ויודעת ליצור קשרים עמוקים מאוד כבר בגילה, כשמישהו לא רוצה לשחק איתה היא נכנסת לסרט שאין לה חברים ואף אחד לא רוצה לשחק איתה. אני מכירה את התחושות האלו מגיל 6-7, אבל בגיל 4 הן לא קצת מוגזמות וקיצוניות?
יש לי עוד ילדה, בת שנה וחצי, נורא כריזמטית ששואבת כמויות של תשומת לב לכל מקום שאליו היא מגיעה. אני בטוחה שהגדולה מקנאה בה מאוד. חשוב לציין ששנינו (בעלי ואני) נמצאים המון בבית והמון עם הילדות ושתיהן זוכות להרבה זמן ויחס ביחד ולחוד.
אני מסתכלת עליה והיא מתנהגת ומדברת כמו נערה בשיא גיל ההתבגרות ותוהה אם בכל זאת יכול להיות שזה תקין? ואם זה לא תקין, עד כמה זה נשמע חמור? ומה אפשר לעשות?

מקווה שהצלחתי לצייר איזשהי תמונה פה,