המנעות מקקי

שלום,
בני בן שנה ו 10 חודשים. סבל כבר מגיל חצי שנה בערך מצואה קשה ובעקבות כך מפיסורה. היינו בבדיקה רפואית ושללנו סיבה תזונתית, השתמשנו בפגלקס בהמלצת הרופא ואכן חל שינוי משמעותי בעקבות כך. לפני כחצי שנה בערך הפסקנו לתת פגלקס באופן קבוע אלא רק במידת הצורך. כיום המצב בהרבה יותר טוב, נראה כי הפיסורה עברה מאחר והוא אינו בוכה כאשר עושה קקי, אבל הרבה פעמים הוא אומר שיש לו קקי , ולא עושה. רואים שהוא מתחמק , ומנסה להחזיק את הקקי שלא ייצא. אני משערת שאולי בעקבות הפחד שנוצר אצלו מהכאב שסבל ממנו בעבר (חסר שקט ומתבכיין לפני עשיית הקקי, אבל לא בזמן המאמץ). לא ברור לנו מה עורר את העצירות מלכתחילה והאם יש כאן חלק רגשי שקשור להתנהלות שלנו כהורים מולו? כיום המצב מאוד מתסכל, כי גם אחרי לא מעט פעמים שעשה קקי ללא כאב, עדיין קיים פחד והימנעות. לפעמים נראה כי הוא מגיב כך במצבי סטרס או שינוי כלשהו.
מה ניתן לעשות כדי להתגבר על התנהגות זו? לאיזה איש מקצוע מומלץ לפנות במידת הצורך?

תודה.