ערבוב דמיון ומציאות

רותי שלום,
לא ברור לי ככ מדוע אתם מאוד מוטרדים. עולם הפנטזיה והדמיון מאפשר לילדים (וגם למבוגרים) "לשחק" קצת בדברים שאינם מציאותיים ולעתים אף להרגיע את עצמם כשהם מאוד מוטרדים או כועסים. ייתכן שהסיפורים שהוא מספר הם ניסיון לקשור שיחה עמכם, למשוך את תשומת לב המבוגרים, או מעין דמיון שלו עם עצמו "מה היה קורה אם...". אני משערת שגם הילד יודע בינו לבין עצמו שהוא לא נגע בגלגלי האופנועים, אבל היה לו כיף לדמיין שהוא יכול היה לעשות זאת, או שהוא מספיק חזק כדי לא להיפגע מהגלגלים, או שגם הוא אמיץ כמו האופנוענים שעשו את הפעלולים, וכדומה. ובכך אין כל רע.
כשהילד לדעתך ממציא, עדיף לנסות ולחשוב מה הוא מנסה להרגיש או להשיג באמצעות השימוש בדמיון, ולנסות ולספק לו את הצורך בבסיס ההתנהגות הזו - ולהימנע מלכנות אותו בשמות גנאי כמו שקרן.