בן 4 דואג להורים

בננו בעוד מספר ימים יהיה בן 4. בשבועות האחרונים החל לעתים קרובות לומר שהוא "דואג לנו". אם מישהו מאיתנו יצא לזמן מה, או שהשארנו אותו אצל חברים או אצל ההורים. בעבר, יש לציין, היה קל פרידה בצורה חריגה, ומגיל מאד צעיר נשאר בשמחה לישון אצל סבים, דודים, חברים, ובערב עם בייביסיטר וכו' (זה לא קרה הרבה, אבל כשקרה לא היתה בעיה).

ה"דאגה" לא כ"כ הדאיגה אותנו, היה נראה יותר כאילו למד קונספט חדש ותירגל אותו. לפני כשבועיים ביקש ביוזמתו לישון אצל בן-דוד שלו, ובבוקר אחותי אמרה שהיה לו לילה קשה, ובא אליה בלילה ואמר שהוא רוצה אלינו, ולפני מספר ימים ביקש לישון אצל הסבים ואחרי כמה שעות אמר שהוא מתחרט ובאנו לקחת אותו הביתה.

גם זה לא היה נראה מאד חריג, אבל היום התקשרו בצהריים מהגן שהוא כל היום בוכה (בד"כ ילד שמאד ממעט לבכות ומאד מלא שמחת חיים), ואומר שהוא דואג לאמא שלו, וסירב ללכת לישון בצהריים. אמר שילך לישון אם אמא תדבר איתו, אבל גם אחרי שחיברו ביניהם טלפונית המשיך לבכות, בסוף נרדם. אמא לקחה אותו מוקדם הביתה וכשהגיעו אמר שהוא דואג לאבא, וביקש להתקשר לדבר איתי. אמר לאמר שגם כשהוא ישן הוא דאג לה.

לא קרה שום ארוע חריג לאחרונה. יש ארוע חריג באופק, בקיץ אנו עוברים לשנתיים לארה"ב, הוא מודע לזה היטב ומדברים על זה הרבה. יומיים-שלושה אחרי שהודענו לו היה נראה שהוא קצת מוטרד ומדוכדך (גם מצמץ הרבה, זה עבר) אבל מאז נראה שהוא מדבר על זה בשמחה ומתלהב מדיבורים על דברים שיהיו באמריקה, כך שאני לא יודע אם יש קשר, אבל מציין זאת כנתון רקע.

אשמח לשמוע דעה מה פשר הדאגות ואם זה עניין חולף ואיך אפשר להסיר את דאגותיו.

רועי