ילד מרביץ

שלום אלה,
באמת לכעוס זה לא עוזר. לכעוס זו לא דרך חינוך. להציב גבולות זה משהו אחר. קודם כל אתם צריכים לקבל את זה שלילד שלכם יש תוקפנות מולדת כמו לכל אחד, וזה דבר חיובי וטוב, כי אנחנו חייבים את התוקפנות כדי להתחרות, לשאוף, לדאוג לאינטרסים שלנו, להגן על עצמנו וכו'. כל זה כשזה מווסת ובמידה. מה שאתם צריכים לנסות עכשיו זה לעזור לו לווסת את התוקפנות. למשל דרך ביטוי מילולי של מה שגרם לו לתסכול. למשל להגיד במילים : " זה לא נעים לך שלא קיבלת את הממתק, זה מכעיס" ובאמת זה מכעיס, בהמשך, הוא יוכל להשתמש במילים ולהגיד מה מציק לו במקום לבכות ולהתעצבן. מעבר לזה, אתם לא חייבים להתייחס לסצינה שהוא עושה, והוא ילמד שזה לא מקדם אותו ועם הזמן זה יפסיק. כשאתם כועסים, אתם בעצם נותנים תשומת לב להתנהגות שאתם לא אמורים להמשיך להתייחס אליה, כי כל התייחסות מגבירה את ההתנהגות, גם התייחסות שלילית.

סמדר, תודה רבה על התשובה!
אנו מאוד נשתדל ליישם את מה שאמרת.