קושי באהבת אם

מה עושים במצב שבו אם לשני ילדים אוהבת אותם שונה?
כלומר ילד אחד אהוב באהבת אם מושלמת. אהבה אין סופית. ללא כל מאמץ מצידה זה בא טבעי
ועם הילד השני הקשר לא בא טבעי. האם צריכה להתאמץ מאוד ולעבוד קשה על פיתוח הקשר. היא אוהבת את הילד מאוד כמובן . אבל זה לקח ועדיין לוקח זמן ותרגול ומאמץ (מרגישה כמו אם לילד מאומץ שצריכה ללמוד לאהוב ילד זר )
ומה שקורה היא מרגישה רגשות אשמה על המצב. ומנסה בכל יכולתה לתקן את המצב .ולפצות את "הפחות אהוב" בעודף תשומת לב ואהבה. ולפעמים תוך הזנחת "האהוב" (כי הוא הרי אהוב ממלא ולא צריך ככ הפגנת אהבה)
שאלותי הם:
איך נוצר מצב כזה שבו יש כזה פער באהבה בין אם לפרי בטנה?
איך מתקנים את המצב הזה? (או האם יש בכלל סיכוי להגיע לאהבה מושלמת עם ה"פחות אהוב" ?)
איך מונעים שבעתיד הילדים לא יקלטו בחושיהם מה שקורה כאן?
מה שהכי מפחיד זה שהילד הפחות אהוב אולי יקלוט את זה (למרות שאין שום סימן חיצוני למה שמתולל בלב האם)
איך הטבע גרם לדבר כזה?
האם אהבת אם לא אמורה להיות ספוטנית ,טבעית, ללא שום מאמץ מיוחד?