נכדתי המדהימה

שלום דליה,
לא מסרת שום פרטים לגבי התנהלות המשפחה, הגבולות, היחס של הורי הילדה לתוקפנות וכו'. לכן לא ברור לי אם היא מכה בגלל שבאמת קורים דברים מרגיזים וקשים שמשאירים אותה חסרת אונים, או שבאופן כללי אין לה כלים לווסת את התוקפנות ולמצוא לה מוצא אחר, או שאין גבולות בבית ולכן היא מרשה לעצמה. רמז אחד יש בציור שתארת שהיא צבעה את אביה ואת עצמה בצבע שחור - האם היא תופשת את עצמה כדומה לו? האם גם לו יש התפרצויות זעם? אולי צריך להתחיל מלטפל בזה?

בוקר טוב,
ראשית תודה על התייחסותך, היא ילדה מאד נבונה, בודקת גבולות, האמת שמאז נולד אחיה ותשומת הלב התחלקה היא השתנתה, אך לא מיד. אביה עובד במשמרות, האם רוב הזמן איתם (תלוי במשמרות כמובן), היא התחילה להעמיד לה גבולות בעיקר בנושא המכות, כועסת עליה (כמובן גם אביה) אך תגובות האב הן שונות מהאם, האם היא יותר ברוגע, אומרת את הדברים בצורה חד משמעית, מנסה בלחבק ולהסביר לה את הדברים. האב כשהוא כועס עליה אז גם באופן הדיבור אליה הוא אחר. מאד רוצה לעזור לנכדה וכמובן להורים שהיא תהיה רגועה יותר ותדע להביע את הכעסים באופן אחר.
אשמח להמלצותייך במידת הצורך, בעיקרון הבת שלי מתגוררת בצפון הארץ (בעמקים), לכן נשמח לקבל כל המלצה והכוונה כמובן שאני כותבת בידיעת הבת שלי.
דרך אגב לפני תגובתך היא אמרה לבעלה, שהכעסים שלו משפיעים עליה (על הילדה), שניתן לפתור כל דבר גם שהילדה מכה בצורה נעימה וללא כעסים.
שוב תודה רבה,
דליה.

שלום דליה,
לא כל כך ברור לי הקשר בין חיבוק לבין הצבת גבולות. יכול להיות שיש חלוקה קצת קיצונית של תפקידים בבית של בתך, במובן שיש מי שכועס נורא ויש מי שמנסה להעמיד גבולות אבל עושה זאת בצורה מאוד לא יעילה. יכול להיות שהתוכן הוא חד משמעי אבל הטון לא, ואם גם מתלווה לזה חיבוק והסברים אורכים, יכול להיות שהמסר הסמוי תוך כדי הצבת גבולות הוא שלאמא יותר קשה הגבול מאשר לבת והיא חשה אשמה וכמעט מתנצלת על עצם הצורך להציב אותו. עוד רמז לכך הוא בכך שאת מציינת שהאם התחילה לשים גובלות בעניין המכות. את הגבולות היה צריך להתחיל להציב עוד הרבה קודם. אם הם גרים באיזור העמקים הם יכולים לפנות לתחנת העמקים בקיבוץ עין חרוד (לא זכור לי כרגע אם איחוד או מאוחד). אפשר לקליד "תחנת העמקים" בגוגל ולמצוא את כל הפרטים.
בהצלחה.