בן 3 - פחדים או צומי?

שלום לכן,
אני מתנצל מראש על האורך, אודה לעזרתכם בהתלבטויות עם בני המתוק.

אני אנסה קצת לתאר אותו, בשביל הרקע:
הוא כמעט בן 3, ילד מקסים, חכם, רגיש לפרטים, ילד שיודע להשתולל ולהוציא מרץ, אבל גם זהיר ועדין בסיטואציות לא נוחות לא. בדרך כלל נרתע מסיטואציות חברתיות לא מוכרות, ונצמד להורים/סבתא. בבית הוא יותר משוחרר, יכול לשחק בפאזלים ממש לזמן ארוך. בקיצור ילד מתוק ושובה לב.
יש לו אח בן שבעה חודשים, והם מאוד נהנים זה עם זה (למרות ההרבצות...)

בתקופה האחרונה הוא נוטה להביע פחדים. 'מפחיד אותי, קח אותי עלי...' וכדומה. בדרך כלל אין משהו ברור שהוא מפחד ממנו. כשאני מנסה לשאול לפעמים, הוא יכול להצביע על הדבר הראשון שהוא רואה (מה מפחיד? פרח...). אני מנסה לחדד ולהבחין אם יש רעש או משהו אחר שמעורר פחד, ואינני מוצא סיבה ברורה. יש סיטואציות קבועות שבהן הוא כבר היה עצמאי עד עכשיו והסתדר די לבד - כמו הליכה מהבית לאוטו, הירדמות במיטה - שעכשיו הוא חוזר ואומר 'מפחיד אותי'.
יש לי מין תחושה שהוא רוצה את הפינוק שמגיע ממני/מאיתנו בתגובה (מפחיד אותך? בוא אני אשמור עליך..). כשהוא אומר 'מפחיד', יש לי רושם שהוא מבקש, מתחנן... 'מפחיד אותי'. אני לא יודע מתי זה פחד אמיתי ומתי זה בקשת צומי... ואולי זה כבר הגיל שמתחילים הפחדים? זה לא ממש ברור לנו

אודה לעצות