עזרה בבבקשה

יש לי ילד בן 5.9 חכם, מקסים, בוגר, פעיל חברתית ובכל זאת, יש משהו שמפריע לי ואני לא יכולה להגדיר, לדוגמא, לפני כמה ימים ילד מהגן שהוא גם שכן חיכה בחדר המדרגות עד שהילד שלי יעלה וכשראה אותו צחק. הילד שלי אמר אני יודע למה הוא צוחק הוא צוחק עלי. או שהיו פעמים בעבר ששמענו אותו אומר "אני טמבל" "אבא לא אוהב אותי". בכל דבר שאנחנו עושים, גם אם הטיול היה הכי כייפי הוא ישים לב רק לשלילי שקרה באותו יום. אני חייבת לציין שמאז ומעולם הוא קיבל חיזוקים גם מבית וגם מהגן על היותו בעל ידע כללי רחב, שהוא חכם, שהוא יכול שהוא מצליח, אני לא מבינה מאיפה זה מגיע זה מתסכל אותי, אני רוצה לעזור לו ולא יודעת מה לעשות? האם לפנות לפסיכולוג? האם יש משהו שאנחנו בבית יכולים לעשות?? אני מוצאת את עצמי לעיתים מבטאת את הכעס שלי על המחשבות שלו בפניו. לאיזה כוון לפנות???