געגוע לחפץ מעבר

בתי כמעט בת 6. החל מגיל שנה נקשרה לדובי שהיווה עבורה חפץ מעבר מרגיע, שמשרה עליה שלווה והולך איתה לכל מקום. לפני כשנה, בגיל 5, החליטה על דעת עצמה (בעידוד שלנו) שהגיע הזמן להיפרד ממנו "ולקבור" אותו (הוא כבר היה קרוע, הסריח ואיבד צורה). מאז, כמעט מידי יום, היא בוכה מגעגועים (בכי קורע לב), מבקשת אותו, כמהה אליו בייחוד ברגעים שקשה לה.
אני מנסה להיות איתה, להבין שקשה לה, להסביר לה שהיא מתגעגעת, לחבק אותה, אך גם להיות מציאותית ולהגיד לה שהוא תמיד יהיה בלב ובמחשבות שלה, שהוא איננו ושהיא כבר גדולה ויכולה למצוא כוחות בדברים אחרים.
כמו כן חשוב לי גם להדגיש כי עדיין מוצצת אגודל
רציתי להתייעץ איך ניתן לעזור לה להתגבר על הכאב שלה ?