את לא אוהבת אותי, אני לא אוהב אותך

שלום רב
שאלתי מתייחסת לבני הבכור בן 6 עוד מעט. יש לי שני ילדים נוספים, בת 4 ושליש ובן שנתיים ושליש. אני מרגישה חסרת אונים מול ההתבטאויות החוזרות של הבן שלי: "אני לא אוהב אותך" (מאוד כואב גם כשאני מנסה להתעלם) ולעיתים יותר רחוקות "נכון שאת לא אוהבת אותי" ולפעמים מדבר לעצמו "אף אחד לא אוהב אותי". לא ברור לי למה, אולי קשור לכך שיש אחריו שני ילדים בהפרשי גילאים קטנים, אבל אני מרגישה קצת קצר עם ילדי הבכור. עד כה ניסיתי להתעלם ולחכות שיעבור לו אבל פתאום קלטתי שהמצב נמשך כבר יותר מדי זמן.
להערכתי הכל התחיל כאשר נולדה ביתי, שאז בעלי התחיל להיות מעורב יותר בטיפול בבני הבכור ואז לאט לאט התחיל בני הבכור להראות סוג של ההעדפה לאבא. בהריון של ילדי השלישי התחילו המשפטים כגון אני לא אוהב אותך וסוג מסויים של דחייה. זה לא כל הזמן כמובן אבל כשזה קורה זה מאוד מבלבל אותי ומעציב אותי.
אני מבינה שמשהו מציק לילד שלי וממש הייתי רוצה להבין מה וכן לפעול בצורה כזו שתעזור לו וכן שתאפשר לנו תקשורת נעימה ונטולת משפטים מהסוג שתארתי למעלה.
איך אוכל לגלות זאת? וכיצד לנהוג כאשר מדבר כך??
תודה על העזרה