ביתי בת ה6 לא מפסיקה לשקר

שלום יעל,
נראה שצריך להבדיל בין שקרים מסוגים שונים. כאשר הילדה מעלילה על איש צוות שהרביץ לה זה סוג אחד של שקר, ולהגיד שהיא חולה כדי שיבואו לקחת אותה או להגיד שאין שיעורים זה סוג אחר.
הסוג השני הוא נורמטיבי יותר, אופייני לגיל, נובע מזה שלפעמים לילדים קשה מהסגרת והמטלות, הם חשים צורך לחזור להיות קטנים,אין להם כלים אחרים להתמודדות או שהם יודעים מראש שהם לא יובנו והם משתמשים במה שהם יודעים. על ההורה לזהות את המניפולציה, להבין את הצורך שעומד מאחוריה, אך אין כאן טעם בהטפת מוסר או במאבק סביב העניין הזה. במקרים כאלה, למשל, לא צריך לכעוס נורא על זה שהיא שיקרה או לבצע חקירה. מספיק שהבנת שהיא לא באמת חולה, כאן הדגש הוא לא על זה שהיא שיקרה, אלא על למה רצתה בוא הבייתה, מה קשה לה, האם מתגעגעת לאמא, האם קשה לה בבית הספר, האם סתם מרגישה קטנה ורוצה פינוק בבית וכו'. כאן אפשר לומר לה, שבפעם הבאה אין צורך לשקר, וכשהיא רוצה קצת להתפנק או להגיד שקשה לה, אפשר פשוט להגיד ואמא תמצא כבר דרך לפנק אותה, גם אם זה לא יהיה על חשבון בית ספר, או שאמא תעזור לה אם קשה לה מדי עם החברות או עם השיעורים וכו'.
אני חושבת שהסוג השני של השקרים, שתוצאה שלו חמורה יותר, התפתח אצל בתך כאשר לא הצליחה לקבל הבנה לקשיים שביטאה על ידי השקרים מהסוג הראשון. ואז היא עשתה משהו שמטרתו לעורר אמפתיה לזה שהיא מרגישה מסכנה וזקוקה להבנה וחום.
יכול להיות שחסרה קצת גמישות בבית. את אולי יודעת להציב גבולות היטב אבל אולי קשה לך להיות גמישה לפעמים. להבין שילד קטן לא יכול להחזיק כל הזמן מעמד ולהיות "גדול"
ולפעמים מותר לוותר קצת, לעגל פינות לראות את הצורך הריגשי מאחורי ההתנהגות ולא רק לחנך כל הזמן אלא גם לטפל, להבין וכו'. נשמע לי שדרך השקרים ביתך מבקשת קצת רכות, קצת חופש מלהיות גדולה ואחראית ומצייתת כל הזמן, וזה נורמלי וזה תקין. אם זה יתקבל בהבנה מדי פעם היא לא תצטרך לשקר כל כך הרבה.
אני אומרת זה כי את ציינת בעצמך שהיא ילדה טובה בדרך כלל. כך שזו לא ילדה שלא מבינה שאסור לשקר, ואם לא תתייחסי נורא בחומרה היא תגדל להיות קרימינלית. אני מתרשמת שכאן צריך משהו הפוך.
בהצלחה.