מזועזעת מהאבחון הפסיכולוגי של בני.

שלום. בני (בן הזקונים) בן 6.5. עדיין בגן, עקב הישארות שנה נוספת בגן. הוא נולד פג, בשבוע ה-32 להריון. במהלך מעקב בהתפתחות הילד, הוחלט כי עליו לקבל קלינאית תקשורת, עקב חסכים שפתיים קלים.
בגן, היו לו מעין התקפי כעס אותם הגננות התקשו לשקוט. עליי לציין שזה לא קורה על בסיס קבוע. ישנם ימים בהם יושב, לומד ומתפקד למופת.
הגננת חושבת שמדובר בהפרעת קשב וריכוז. אני סברתי שההתפרצויות, או סרובו להשתתף במפגשים מסוימים נובעים מסיבות רגשיות. הרי, הוא יודע לרסן את עצמו כשרוצה, יש לו על כך שליטה מלאה (גם השנה, לדוגמה, עד חנוכה הילד התנהג למופת. ה"היפוך" הגיע לאחר מכן).
נעשה לילד אבחון פסיכולוגי, וכשישבתי עם הפסיכולוגית, בנוגע לממצאים, אמרה לי שהילד במצב רגשי בכי רע. במבחן בו עליו לתאר תמונה (או ציור) ולספר על כך סיפור, יצא שבכל ציור סיפר סיפורי זוועות (לדוג': ציור של אפרוחים היושבים סביב שולחן וצלחות מונחות לפניהם וברקע אבא או אמא תרנגול/ת- טען שהאבא, כמדומני, אכל את הביצים עם האפרוחים בתוכם. ואז החזירו אותם ושוב נאכלו...משהו בסגנון הזה). כלומר, עפ"י הפסיכולוגית, עולמו הפנימי של בני מתאר פחד, תחושת איום מתמדת, חוסר ביטחון בעולם הסובב אותו וכו'.
עליי לציין שלבני שני אחים מתבגרים, שהתנהגותם כלפיו "תנודתית", הפכפכה. פעם משחקים, מנשקים ועתים צועקים, מקללים ואף "מכפכפים" אותו. דיברתי אתם על כך, אך כמובן לא יודעת ממש מה לעשות עם המידע המזעזע שקיבלתי מהפסיכולוגית. בעלי ואני נתחיל בקרוב הדרכת הורים, אבל אני ממש מודאגת מממצאי האבחון. מה עליי לעשות? במה שגיתי? הפסיכולוגית טענה שהיא מאוד מודאגת בנוגע לילד. אני אובדת עצות.