בת 9.5 עם ניצני גיל ההתבגרות

שלום רב,

אני אמא ל 3 בנות (9.5 , 5.5 ו 9 חודשים) , חווה מזה מס' חודשים את טעם גיל ההתבגרות וקשה לי .

בתי הבכורה ילדה טובה וחכמה עם יכולות ריקוד יוצאות דופן .
לגבי הקשיים אינני יודעת על מה להניח את האצבע . היא לא מבצעת שום פעולה שמבקשים ממנה אלא אחרי שמבקשים מס פעמים ומרימים את הקול לבסוף . היא מפוזרת מאוד והציוד של הלימודים מפוזר בין התאים בילקוט ובלי כל קשר למערכת השעות .היא אינה מקפידה על הכנת שעורי הבית ולמידה למבחנים ואין אנו יודעים מתי יש מטלות מביה"ס מאחר והיא משאירה את 2 היומנים שרכשנו עבורה בבית או בכיתה .יש לה קליטה מהירה ללימודים אבל פעם באף-פעם היא מקשיבה בשיעור ורושמת משהו במחברת כלשהי .
מבחינה חברתית היא מנסה למצוא את מקומה ועושה זאת בעיקר בזכות הכראוגרפיות לריקודים שהיא מבצעת עם חברותיה לכיתה .לא פעם אני שומעת תלונות על כך שהיא מעט שתלתנית שלא בכוונה ואינני יודעת כיצד להנחות אותה ביצירת קשרים חברתיים נכונים ובריאים לאורך זמן.
היא ילדה שמוטלת עליה אחריות לא מועטה - היא שבה מדי יום לבד מביה"ס ועד לשעה 17:00 היא אמורה לשבת לאכול ארוחת צהריים , להכין שעורי בית (שבד"כ "אין לה") , לארגן את החדר שלה ולצאת להביא את אחותה בת ה 5.5 מהצהרון הביתה.

היחסים בינינו טעונים ומתוחים רב הזמן וגם כשאני רוצה לנסות ולהנות מזמן איכות יחד אני מתקשה לעשות את המעבר לנתינת חום וקרבה .

אני זקוקה להכוונה כיצד גורמים לה קודם כל לבצע את מטלות ביה"ס כנדרש מבלי לשבת לה על הראש כל רגע ולמרות זאת לקבל מכתב מהמורה אחת לשועיים באופן קבוע ש"הילדה לא הכינה שעורים למרות שיחה עם המנהלת ולמרות שהיא התבקשה לא לצאת להפסקה אלא להשלים את השעורים..."
אני מאמינה שרב המתיחות ביחסים נובעת מהאכזבה שלנו מתפקודה הלוקה בחסר ובמיוחד לאור הבטחותיה הנשנות וחוזרות לעלות על דרך הישר...

אשמח לכל עזרה מעשית שלא בדומה ל "היא צריכה הכוונה מקצועית / פסיכולוגית" כי זה אני יודעת שצריך רק שזה לא פשוט לעשות את הצעד הראשון לזה.