התנהגות של ילדה בת 6

יש לי 2 בנות . הבכורה, ליבת , בת 6 והצעירה בת 4.
ליבת היא ילדה מאוד אחראית, אכפתית, ואינטיליגנטית. תמיד היתה טמפרמנטית, זקוקה למעט שעות שינה, מאוד פעילה וזזה כל הזמן(לפעמים אפילו קשה לה לשבת לאורך זמן) ומגיבה בבכי ובהרבה רגש כשלא מרוצה.
בגן היא ילדה נהדרת, משתתפת המון, שולטת בחומר הנלמד, בעלת ידע אישי נרחב, חברה טובה, תמיד מתנהגת עפ"י חוקי הגן, מאוד רוצה לעזור ולרצות והגגנת מאוד מרוצה מהתנהגותה, אך לאחרונה בבית לא כך הם פני הדברים. היא מרבה להתפרץ, לעשות דווקא, לכעוס. לדוגמא: כשלא מרוצה ממשהו היא רוקעת ברגלה וכועסת (אוף), לפני מספר ימים צפינו בטלוויזיה והיא עברה הלוך ושוב והפריעה בצפייה. ביקשתי ממנה לא לעבור הלוך ושוב אלא להחליט באיזה צד רוצה להימצא. וליבת בכוונה התחילה לדגל מצד לצד ובכוונה להסתיר. גם כשנותנים לה אולטימטום (אם לא תעשי ... לא תקבלי)זה ברוב המקרים לא עוזר וכשאני מממשת את האיום היא מתפרצת בבכי ומצטערת. או לדוגמא כשהבנות חוזרות מהגן ליאור הצעירה ניגשת לשחק והיא מייד מגיעה וחוטפת לה את המשחק ולא מוותרת ואז פורצת מהומה של צעקות והאשמות ומריבות גם בין הבנות.
כשהיא נרגעת היא טוענת שהילד הרע נכנס לתוכה או שציפור הנפש פתחה את מגירת הכעס/ הדווקא. אני מרגישה חסרת אונים ושאין לי את הכלים להתמודד עם המצב. מצד שני אני חוששת מאוד שאולי היא תזדקק לאיזשהן תרופות הרגעה.