אינני מבינה מדוע?

שלום לך,
אני לא יכולה להתיימר מדוע הוא אומר זאת. אני יכוטלהל רק לשער באופן מאוד מוגבל לפי הנתונים שהבאת שאולי קשה לך מאוד לקבל את התוקפנות שלו. יכול להיות שכיוון שחוב לך להיות "אמא במיטבה" ואת מחנכת במקצועך נראה לך שלא ייתכן שבנך מקלל ומרביץ, ואולי (אולי) את משדרת בצורה מאוד נוקשה דחייה וחוסר קבלה כלפי התוקפנות של הילד בצורה שהוא מרגיש שדוחים אותו ולא רק את ההתנהגות או לחילופין, שאין מקום לתוקפנות שלו.
חשוב שתדעי שתוקפנות היא דחף התפתחותי חיובי וחשוב ואין בה כל רע, יש רק צורך לווסת את השימוש בה. יכול להיות שהוא חושב שהוא ילד רע ולכן הוא שונא את עצמו.
זאת ההשערה שלי לגבי האופן שבו הבאת את הדברים אבל כמובן יכולות להיות סיבות רבות אחרות שאני לא יכולה לדעת מתוך קריאת שאלה בפורום.

שלום סמדר,
תודה על עזרתך.
גם לדעתי זאת הסיבה שכן אני ידועה במקום מגוריי כמחנכת מקצועית שבלשוננו "מחזיקה ומוציאה" כיתות לדוגמא.
קשה לי לקבל שעם בני אני מרגישה שאינני מצליחה.
כל הזמן לפני הליכתו לגן:
תזכור משתמשים במוח, סוף מעשה במחשבה תחילה, אני סומכת עליך, ואחרי הגן: איך היה? וכאלה...
לדעתי אני מלחיצה אותו...
איך את מציעה לי לעזור לו?
הוא ילד כה רגיש שהלב שלי נקרע כאשר אמר משפט זה
בבקשה עזרתך

שלום לך,
קודם כל זה כבר חשוב שאת מזהה שייתכן שאת מלחיצה אותו. עזרה חשובה לו היא לנסות כמיטב יכולתך להפסיק להלחיץ. וגם להגיד לו שאת מבינה שלפעמים בא לו קצת להתפרע, זה לא אומר שהוא ילד רע ואת אוהבת אותו כמו שהוא, בכל מצב, גם כשהוא כועס. נסי לשחרר, ולהתייחס לעוד דברים במהלך היום כך המשמעת לא תהיה הדבר העיקרי שעוסקים בו.
בהצלחה.

בוקר טוב סמדר,
אנסה את אשר העלת על הכתב, מה קורה עם עניין של אלימות כלפי או כלפי בעלי או כלפי אחיו בן השנה וחצי? הוא יכול פתאום להפליק ואז אני מיד כועסת ומעלה לחדרו גם אם הוא מתנגד.
מה עושים במקרים כאלה?
תודה רבה

שלום אילנית,
ברור שכשיש אלימות מפסיקים אותה פיזית מייד כפי שאת נוהגת. השאלה אם מעבר לזה יש התייחסות, אחרי שהוא נרגע, לסיבה לאלימות והאם יש מתן של כלים חלופיים להביע את הכעס/קנאה/ תסכול שלו, שהם לכשעצמם לגיטימיים , רק הדרך לא

שוב שלום,
אתן עושות כאן עבודת קודש, תבורכו!
מה את ממליצה לעשות כשזה קורה? חוץ מלדבר?
אילו דרכים חלופיות יש? לעיתים אני מכניסה לחדר והוא יוצא ושוב מכניסה.. ממש מלחמת התשה.
בבקשה עזרתך

שלום לך,
לא התכוונתי לדרכים חלופיות לתגובה שלך באותו רגע. זו תגובה שחיזקתי. זה לא העניין. העניין הוא אחרי שהוא נרגע, לשבת ולדבר איתו על מה שקרה, מה הוא הרגיש, ואיזה דרכים חלופיות את יכולה להציע לו כדי להתמודד בפעם הבאה עם התחושות שלו, חוץ מלהרביץ. במסגרת הדיבור איתו, את גם אמורה לתת לגיטימציה לתחושות שהוא מרגיש, ולעשות את ההפרדה בין התחושות לבין הדרך שהוא מבטא אותן.כפי שציינתי קודם, עצם התחושות השליליות זו לא הבעיה. לזה את אמורה להיות אמפתית ולתת לו להבין מה בעצם הוא מרגיש. כי הוא רק מרגיש שמשהו לא טוב לו והוא לא מספיק יכול להכיל את זה כרגע ולכן זה נהפך מיד למכות. עצן הקריאה לתחושת האלו בשם (כעס, קנאה, תסכול, וכו') ומתן לגיטימציה להן זה אלמט חשוב מאוד ביכולת שלו להכיל אותן ולהשהות את התגובה האימפולסיבית שלו. אחר כך אפשר ללמד אותו איך לפעול אחרת, למשל להגיד מה הוא מרגיש, לבקש דברים,להמתין עד שיתפנו אליו לפנות לאדם מבוגר בסביבה וכו'.