דימיון ושקרים אצל ילד בן 5.5

שלום!
בני בן החמש וחצי בגן חובה עולה לכיתה א'.
ילד אהוב על כולם, מקובל מאוד בגן על חבריו, מנהיג חברתי שכולם רוצים בחברתו. אופטימי ללא תקנה עם שמחת חיים וסקרנות אין קץ.
אבל מה - לפעמים מקתשה להבדיל בין דמיון למציאות. יום אחד סיפר לחברו שאביו כבאי (והוא בכלל נהג מונית...).
גוזר את שערות השטיח ואומר שחבר עשה זאת (החבר לא היה מעולם בביתינו...) במקרים של סכסוך בין ילדים הוא אומר שהוא לא אשם ומפיל תמיד את האשמה על החבר (תמיד יגיד שהשני התחיל).
לנו הוא ממציא סיפורים שלא היו ולא נבראו על ילדים אחרים.
כשאנו שואלים אותו אם זה בדמיון שלו או האמת הוא ידע להגיד טוב זה מהדמיון שלי.
כלומר שמשקפים לו את זה ואומרים לו "זאת אולי משאלה משהו שהיית רוצה שיקרה?" אז הוא אומר כן.
אבל קשה לנו לדעת מתי זה דמיון ומתי מציאות. וגם לו קצת קשה להבדיל בינהם למרות שבעזרתנו הוא מצליח.
האם עלינו להוכיח אותו על השקרים האין סופיים שלו?
מה יהיה בבית הספר בשנה הבאה?
אני חייבת לציין שבבית הוא לא משקר לי, קצת נוטה להגזמה אבל תמיד אומר לי אמת גם כשעשה דברים לא טובים הוא רץ לספר לי ששבר או קלקל וכד'...
מה לעשות האם זה דורש בדיקה?
תודה מראש
נאוה