בת שנה ו 3 חודשים מרביצה

נראה שהתפספסה ההודעה שלי
תודה

שלום מיכל,
זו התהנגות אופיינית לגיל, והיא לא קשורה בהכרח לבדיקת גבולות דווקא. תוקפנות היא דבר טבעי ונורמלי, השאלה איך מבטאים אותה. חשוב לתת לילדה כלים לבטא את התסכול שלה. במובן הזה זה לא מספיק להסיח את דעתה לפעילות אחרת אלא גם לפעמים, בחלק מהסיטואציות צריך להיבן מה עצבן אותה, מה תסכל אותה ולנסח את זה במילים עבורה, כדי שבעתיד, תוכל לבטא את עצמה באותם רגעים במילים במקום במכות. כמו כן כדאי ללמד אותה אלטרנטיבות להתנהגות, כמו למשל לשחק בינתיים במשחק אחר כשמישהו משתמש במשחק שרצתה, להגיד שהיא לא רעבה במקום לזקור את הצלחת וכו'.

היי,
תודה על התשובה
כמו שאת בטח יודעת לפעמים מאוד קשה חהין מה תסכל אותה ולנסח זאת במילים. לפעמים היא מרביצה איך שלוקחים אותה מהגן או סתם כך באמצע משחק. כשהסיבה מובנת אנחנו משתדלים לתמלל אותה עבורה כמו שאמרת. השאלה היא מלבד המילים איך לפעול? האם לכעוס? באיזו מידה? האם להפסיק את הארוחה כשזורקת את האוכל?

שלום מיכל,
בדיוק בגלל שהיא עוד לא מדברת היא מרביצה. בטח שזה קשה להבין, אבל זה בדיוק האתגר שלנו כהורים, לנסות להבין עבורה את מה שהיא עוד לא מסוגלת לבטא. הרי כשהיא תוכל להבין בעצמה ולבטא זאת היא פחות תצטרך להרביץ כאן בהחלט דרוש התיווך שלכם והניסיון להבין אותה בדיוק כשלה אין מילים להבין את עצמה. לזה בדיוק אני התכוונתי. בוודאי שזה קשה, ואתם לא חייבים תמיד להצליח או לדייק, אבל עצם החיפוש שלכם אחר משמעות הוא זה שכל כך חשוב ברגעים האלה ותורם להתפתחות שלה.
לכעוס זה לא עוזר לא דרך חינוך או הצבת גבלות.יש הבד בין תקיפות ובין כעס. זריקת אוכל זה גם לא מכות. צריך להבדיל ביןו המקומות שבהםן היא בודקת גבולות וזקוקה לגבול תקיף (לא בהכרח כועס) לבין המקומות שהיא במצוקה ולא יודעת לבטא את עצמהוזקוקה להכוונה לתוקפנות שלה. זה בסדר שלא תמיד תצליחו להבין, זה לא נורא, אבל זה חשוב שתנסו לעשות את ההבחנה ולא לחפש תשובה שמתאימה לכל המקרים באופן אוטומטי. גם להפסיק את הארוחה כשהיא זורקת את האוכל - אם זה נעשה כענישה ובנימה נוזפת - זה רק משפיל אותה ולא עוזר. אפשר הגיד - אולי עכשיו את לא רעבה, אז נמשיך אחר כך. זה גם סוג של תמלול.
כשהיא מרביצה- בהחלט להפסיק את זה פיסית באותו הרגע, לא לאפשר את המכות כמובן ולהמשיך לנסות להבין מה קרה לה.