התנהגות ילד בן ה-8

גם רציתי להוסיף שאנחנו ממש לא מלחיצים אותו או דוחפים אותו להשגיות יתר. כל השגיו בלימודים באים לו בקלות. וגם כאשר הוא נמצא בבתים של החברים שלו הוא מתנהג למופט ואין שם בעיות איתו.

אודה לתשובתכם.

שלום מירי,
יש שני דברים שעולים בדעתי שאולי תורמים למצב הזה -אחד שאולי אתם מציבים גבולות ביעילות - אבל יעילות רבה מדי, ולעיתים שוכחים מתי נכון להתגמש, מתי נכון לראות את צרכים הריגשיים של הילד ולא רק לדרוש ממנו התאמה והסכמה. והילד מרגיש שכל כך לא רואים אותו נכון שהוא מרגיש מבודד ומיואש ולכן תמיד חושב מראש שלא יקבל את מה שהוא רוצה.
אפשרות נוספת - שאולי כדאי בזמן הצבת הגבולות להשתדל לא לעשות מזה עניין, להגיד "לא" ולהניח לנושא, גם אם הוא ממשיך לבכות - להתעלם. יכול להיות שאתם עונים לו או שנורא חשוב לכם שהוא יירגע - ואז אתם בעצם נכנסים למשחק שלו וממשיכה אינטראקציה על הבסיס הזה וזה מיותר.
אם לא ברור לכם או שנראה לכם שזה לא העניין אולי כדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת כדי שאפשר יהיה לייעץ לכם בצורה מעמיקה יותר.

ציינתי את העובדה שאנו מציבים גבולות כדי להגיד שעל ידי השתוללות ובכי הוא לא משיג את מבוקשו. הבעיה היא ההתפרצויות כעס שלו שהן לא רגילות. שאי אפשר להשתלט עליו בזמן הזה. התגובות שלו למצבים מסויימים עוברים את גבול הטעם הטוב.
כיצד אפשר לעזור לו להירגע או ללמד אותו לקחת דברים בפרופורציה?

ושוב תודה.

שלום מירי,
אני לא יודעת. ואני אגיד לך למה. כי אני לא מכירה אתכם מספיק כדי לדעת הם זה הוא שלא לוקח דברים בפרופורציה או אתם שלא מזהים מתי משהו הוא באמת כואב גם אם הוא לא בהכרח בוכה על המשהו הנכון. כלומר יכול להיות שהדגש שלכם הוא על עצירת התפרצות ופחות על הבנת הכאב שעומד מאחוריה.
לכן ציינתי בסוף תשובתי, שאם התשובה שלי לא עונה לכם, אולי כדאי שתפנו לייעוץ יותר מעמיק אם מישהו שיבין את הסיטואציה יותר לעמוק ממה שניתן בפורום.