בן שנתיים וחצי עם התפרצויות אלימות

שלום לך,
עונשים, צעקות וכעס לא עוזרים. מה שכן יש לעשות הו אלהציב גבול ברור ואסרטיבי בלי דרמה מיותרת של כעסים וצעקות. כשהוא מכה, יש להפסיק את המכות פיסית, אם יש צורך אז להרחיק אותו, ולהגיד לו בצורה ברורה שאת לא מרשה להרביץ.
מעבר להתנהגות באותו רגע, חשוב להבין מה קרה לו באיזה רגעים זה קורה וכו'.
יכול להיות שזה משהו שקשור להריון שלך, יכול להיות שאת חלשה יותר, עייפה, פחות פנויה אליו, והוא מרגיש לא מוחזק והכל "גולש" לו.
חשוב, אם יש לך אפשרות לקבל עזרה ולנסות לדאוג לכך שהוא יוכל לקבל חלק מתשומת הלב והפניות שקיבל בעבר.אם לא ממך אז מאביו, למשל.
אפשר גם לדבר איתו באופן שהוא מבין על התינוק שעומד להיוולד, ועל כך שזה משמח אבל גם קשה, ולתת לו לבטא את תחושותיו בדרכו (בציור או במשחק).
אם זה לא עוזר כדאי פנות להדרכת הורים מסודרת.

יש לי המון עזרה, הוא פעמיים בשבוע נמצא עם אחת מהסבתות שלו, ובעלי נמצא איתו, כך שמבחינת צומת לב יש לו והמון. המיקרים שקרו בן, על פי מה שהגננת אומרת, לא קרה כלום שקדם לכך, לא הציקו לו ולא לקחו לו צעצוע, מספיק שהילד עבר לידו, או יש לידו. זה לא משהו שקורה כל היום וכל הזמן אבל מידי פעם.
המקרים בהם הוא מכה אותי, זה אם אני כועסת עליו, או מנסה לקחת אותו מאיזה מקום כתוצאה מהתנהגות לא יפה שלו, אז הוא מנסה להשתחרר בעזרת נשיכה. זה אני יודעת, כי באותו הרגע אני מונעת ממנו משהו שהוא רצה.

שלום לך,
יכול להיות שמה שקורה בגן הוא שזו דרך לקבל תשומת לב. לגבי מה שקורה בבית, באמת אני לא חושבת שלכעוס עליו זה עוזר, ולכן הצעת להתנהג בצורה ברורה ותקיפה אבל בלי כל הכעס, אם אפשר. לפעמים כולנו כועסים, זה אנושי, אבל זה לא הכרחי לחינוך.
יכול להיות שכדאי לתת חיזוקים להתנהגויות חיוביות שלו כדי להגביר אותן, ולהוריד למינימום את ההתייחסויות להתנהגויות שליליות כי זה מגביר אותן. כיוון שבשביל ילידם כל תשומת לב הי אחושבה גם אם היא שלילית. יכול להיות שהו אאכן מקבל הרבה תשומת לב אבל חלק ממנה הוא למד לקבל דרך התנהגויות שליליות. לפחות ממך, ובזמן האחרון.
כלומר התייחסות להתנהגות שלילית צריכה להיות מינימלית וקצרה, בלי נאומים, צעקות, עיסקאות (אם תעשה ככה אז אני אעשה ככה) איומים וכו'. פשוט "לא" קצר ולא להתייחס לבכי שבא אחרי. אם לא יהיה לו קהל והא ייפסק לבד.