מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- הבן שלי לא אוהב אותי יותר?דנית18/06/2011
שלום.
הודעה בגוון קצת עצוב ולא מובן.....
עד לפני שבועיים רק התלוננתי והתעצבנתי שהבן שלי "מכור" אליי ורוצה רק ידיים אצלי כל היום, ובאופן כללי רוצה רק אותי כל היום לידו.
הוא כרגע בן 9 וחצי חודשים. בשבועיים האחרונים למד לזחול גחון ובאופן כללי נראה שכל דבר וכל בן אדם חוץ ממני בעולם מעניין אותו.
משהוא נולד הוא איתי בבית, זה לא היה קלי לי בכלל ולא היתה לי עזרה ועשיתי את המיטב כדי שיקבל הכל בדרך הכי טובה, הוא היה בוכה די הרבה ובאופן כללי זה היה קשה כי היתי לבד מהבוקר עד שעות מאוחרות בלילה, הייתי בוכה המון, כועסת, מתעצבנת ומתלוננת כל היום שהוא רק בוכה.
בשבוע האחרון הבן שלי מראה סימנים כאילו הוא "לא אוהב אותי", לא צוחק איתי כמו פעם ולא בוכה כשהוא לא רואה אותי.
אני עכשיו ממש עצובה , פתאום ביום אחד הוא לא "זקוק" לי....
אתמול ממש בכיתי, והייתי עצובה כל היום, הוא מתלהב כשהוא רואה אנשים (סבא סבתא אבא) וממני כאילו "נמאס" לו.
אני ממש עצובה ודואגה ומלקה על עצמי שקיטרתי כל הזמן שהוא רוצה רק אותי...
אולי עשיתי איזה נזק בזה שהתעצבנתי כל הזמן שהוא רוצה רק אותי? הוא הרגיש את זה ? ועכשיו אולי עושה לי דווקא???
אני יודעת שהוא תינוק והוא תמים לכן אני שואלת מה קרה פתאום? הוא היה מכור אליי קשות ועכשיו כמעט לא מתייחס אליי?
קראתי מחקרים שמראים שאם הילד לא קיבל "טיפול נכון" בחודשים הראשונים זה קריטי להמשך חייו, להרגלי ההתאהבות שלו ויכול לגרום לבעיות פסיכולוגיות יש שחר בדברים האלה?
סבלתי מדכאון אחרי לידה ואני לוקחת כדורים בשבועיים האחרונים.
יש מצב שחלילה גרמתי לו לאיזשהו נזק? הוא לא יאהב אותי יותר???
אני באמת עושה הכל שיהיה לו את הכי טוב אבל אולי כל הקיטורים והעצבים כשהיה לי קשה השפיעו עליו?
איך אוכל להעמיק את הקשר בחזרה? לא רוצה שהנסיך שלי ישנא אותי....-
אשמח לתשובות...* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר הבן שלי לא אוהב אותי יותר? - תגובה
סמדר ריינר18/06/2011שלום דנית,
הנסיך שלך לא שונא אותך, הוא פשוט נהיה יותר עצמאי, וגילה שיש ועלם חוץ מאמא. זה שלב טוב, ובהחלט משמח.
זה נכון שלאימהות זה לא תמיד קל, כי החלק המתסכל בלהיות הורים הוא שדווקא כשאנחנו עושים את התפקיד שלנו טוב, הילדים נהיים עצמאיים וממשיכים הלאה, ואנחנו מאבדים את המרכזיות שלנו. זה יקרה שוב שוב בהמשך, במיוחד בגיל ההתבגרות.
בינתיים תנסי ליהנות ולהרגיש סיפוק מכך שהילד שלך מתפתח כמו שצריך, וזה אכן אומר שעשית את תפקידך מצויין.
אם הוא כל המזן היה בוכה, לא מסתגל ולא מתעניין בעולם, זה היה עצוב ולא המצב שאת מתארת כרגע.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהואיך זה שאין לו חרדת נטישה?
דנית19/06/2011לא מעניין אותו שאני הולכת והוא לא רןאה אותי, הוא לא בוכה וממשיך לשחק כרגיל
כל התינוקות שהכרתי וראיתי בחיים היו בוכים כשהאמא שלהם הולכת מגיל חצי שנה ועד שנה וחצי-שנתיים.
מה זה אומר שהבן שלי לא מעניין אותו שאני הולכת, הוא ממש "לא מניד עפעף" הוא יכול להמשיך לשחק לו בכיף כאילו לא קרה כלום.
זה נראה די מוזר שילד לא בוכה שאמא הולכת אבל עושה מלמולי עצב כשמישהו אחר הולך- סבא, סבתא, אבא.
מה עשיתי לא בסדר???* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהואיך זה שאין לו חרדת נטישה? - תגובה
סמדר ריינר19/06/2011דנית,
אין שום קשר בין חרדת נטישה ואהבה. חרדת נטישה קשורה לתלות במי שמטפל בך והביטחון שלך בו. מאחר ואת המטפלת העיקרית בו, אין ספק שהוא מאוד תלוי בך, והסיבה שהוא לא חרד כשאת הולכת היא כי הוא מאוד בטוח בך. את מבלבלת בין געגועים לחרדת נטישה. זה גם ל אכ כך גיל שבו מרגישם געגועים, במובן שאנשים מבוגרים חשים. לכן כל החששות שלך הם לא כל כך רלוונטיים כרגע.
אני גם לא בטוחה שהוא לא מרגיש כשאת הולכת.
אני חושבת שכרגע, אולי עקב הדיכאון שאת נמצאת בו, הפרשנות שלך למציאות היא מאוד טוטאלית ושלילית.
אני מאמינה שבעוד שבועיים - שלושה כאשר הטיפול התרופתי ישפיע הדברים ייראו לך אחרת ויהיה לך יותר קל.
נסי להרפות ולקחת את הדברים קצת יותר בקלות.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אורח חייכם בריא?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
