בני מרגיש דחוי בגן

אבל, כשאני מנסה לקבוע עם הורים הם מתחמקים...
אני ממש חוששת שאולי זה בגללי?
לא יודעת כבר מה לעשות
מאז עצתך אני מנסה כל יום לקבוע, הילד היחיד שהיה מוכן לבוא אלינו זה ילד שכולם צוחקים עליו בגן...

ללי שלום,
כהורים כואב לנו מאד כשהילדים מספרים לנו על קשיים שאנחנו לא יכולים לעזור להם בהם מיידית. כישורים חברתיים הם תחום שאנחנו עובדים עליו כל החיים גם כמבוגרים, וחברויות הן דבר שצריך להשקיע בו ולשמר אותו.
לילד שלך יש עוד שנה באותו הגן, וזו הזדמנות לעבוד על התקשורת שלו עם ילדים אחרים, כיצד יוצר קשרים ומתקשר עם בני גילו. אפשר להציע לו להזמין (מספיק פעם בשבוע) חבר או חברה שהוא אוהב מהגן, ולארח אותם אצלכם או להיות עמם בגינה. ההזמנה הביתה תאפשר לו "לתרגל" את האינטראקציה שהוא יוצר במרחב בטוח יותר. כשהוא עם חברים בבית, או ילדים של חברים שלכם או בני דודים, השתדלו שלא להתערב ולאפשר לו ללמוד בעצמו איך להתחבר עם הזולת. אם את מתרשמת שהוא מפרש באופן שלילי אמירות שהן יותר נייטרליות או שכיחות, אפשר לומר לו משהו על כך אח"כ.
כמו כן, חשוב מאוד לשוחח עם הגננת על כך (לא בנוכחותו), לשמוע איך מתרשמת ממנו וכיצד היא יכולה לסייע. כדאי שתעשו כל מאמץ שהמחשבות על עצמכם ועל ההתנהלות החברתית שלכם, לא יעברו לילד, ותשתדלו להפריד בין הדברים כדי לא לגרום לו לחוש חרדה רבה יותר.
בהצלחה,
שירי

תודה על תשובתך, אבל, בגינה הוא כן נפגש עם חברים, הגננת היא בעייתית מאוד בנושא ואני לא רוצה לפרט בפורום זה.

השאלה היא אם בגינה הוא נפגש עם ילדים שקבע איתם מראש, או שהפגישה מקרית (ואז אין לו ביטחון בכך שילדים מחבבים אותו). רצוי שהוא יתרגל בקרבתכם את הכישורים החברתיים - איך ניגשים לזולת, איך מצטרפים לפעילות שמספר ילדים כבר עושים, איך מתחלקים בבית בצעצועים שלך עם חבר למספר שעות, איך מחליטים מה נעשה יחד וכדומה... זה חשוב במיוחד אם את מרגישה שאין לך מספיק תמיכה מהגננת.
בנוסף, גם אם הגננת לא לרוחך, תבדקי אם יש דמות אחרת בגן שאת יכולה לעבוד איתה - הסייעת, בת שירות לאומי, צוות הצהרונית וכדומה.
שירי