סיליפוס פוספטים במזון ושתייה

בדרך כלל כשהצרכן קורא את רשימת הרכיבים שבתווית המופיעה על עטיפת מוצר המזון שבידיו, הוא מוצא את המילה הסתמית "פוספאטים", מבלי להבין מהו "הדבר הזה".

ובכן, פוספאט הוא כל מלח המכיל אטום של זרחן והופך לזרחה. תרגום המלה "זרחן" לאנגלית הוא "פוספור". ואילו תרגום המלה "זרחה" הוא "פוספאט". פוספאטים הם מלחים של אשלגן, מגנזיום, נתרן וסידן. לכן, מלח אשלגן של חומצה זרחתית, מלח מגנזיום של חומצה זרחתית, מלח נתרן של חומצה זרחתית ומלח סידן של חומצה זרחתית נקראים כולם פוספאטים, אשר עשויים להיות חלק נכבד מהחומרים המצויים במיני מזונות רבים.

הבסיס לפוספטים היא חומצה זרחתית אשר עשויה להיות אחת משלוש תרכובות העשויות זרחן, מימן וחמצן. השכיחה שבהן ידועה פשוט כחומצה זרחתית (338 E ), המסיסה מאוד במים ומעט פחות באתנול. לכן גם בשל המסיסות המצוינת שלהם, מוספים הפוספאטים למזון, שם הם מגיבים למתכות המצויות בכמות זעירה ביותר, המכונה כמות קורט, ובתוך כדי כך קושרים אותן בחוזקה ומונעות את פירוק המזון. הפוספאטים משמשים בין היתר גם לקשירת המים למזון כדי שלא יתפרק ויתקלקל קודם הזמן הדרוש ליצרן המזון. כלומר, הם מסייעים להאריך את חיי המדף של מיני מזונות מעובדים ובעיקר כאשר מוספים להם מים.
דוגמה טובה לכך - מוצרי בשר שונים המיוצרים עם מים, או בשר מעובד שמזריקים לתוכו מים, לכאורה כדי לרככו, ולמעשה כדי להוסיף למשקלו.

הפוספאטים מצויים גם בסלטים תעשייתיים שונים, המעובדים מן הסתם עם מים.
כאשר מכינים סלט ביתי כלשהו, נזרקים שאריותיו לפח בתוך ימים ספורים, עקב התעפשותו, פירוקו או קלקולו. לעומתו, הסלט שנקנה מוכן, מגיע עם תוית המעידה על תאריך תפוגה של שבועות אחדים ואף למעלה מכך. חיי מדף ארוכים אלה מוקנים להם בעזרת חומרים משמרים, נוגדי חימצון וכמובן הפוספאטים.

http://www.aqua-israel.co.il/avnit.html