מינרלים. המקור הנאמן והאלמוני

המינרלים הינם רכיבי תזונה שכיחים בטבע, שמקורם הראשוני במעטפת כדור הארץ (קרקע, סלעים, מים) ומשם הם מגיעים לצמחים ולבעלי החיים. המינרלים דרושים לבניית רכיבי הגוף, לתפקודם התקין של תהליכים שונים, למאזן הנוזלים ולחומציות. ההמלצות לגבי רמות הצריכה נקבעו בקצובה מומלצת המתעדכנת מדי מספר שנים. כמות המינרלים בגוף נקבעת על פי כמותם בתפריט ושיעור ספיגתם וכן על פי קצב איבוד המינרל.

בדרך כלל נותנים הספורטאים דעתם על הצורך בתוספת ויטמינים לתפריטם, אולם מעטים מייחסים חשיבות לצורך במינרלים. פעילות גופנית עלולה להגביר איבוד של מינרלים באמצעות הפרשה (זיעה, שתן) או לגרום למחזור מהיר יותר (TURN OVER) של חלק מהם. מסיבה זו מניחים כי קיים צורך במינרלים, מעבר לקצובה היומית המומלצת, לעוסקים בפעילות גופנית נמרצת.

חשוב כי אספקת המינרלים תיעשה בצורה אופטימלית כך שניצולם וספיגתם יהיו מרביים ומבלי שיגרמו לנזק כלשהו. המינרלים החשובים בהקשר לפעילות גופנית הינם:

ברזל. מינרל הנחוץ להובלת החמצן הנישא בתאי הדם האדומים. הברזל מהווה רכיב מרכזי בחלבון ההמוגלובין ובחלבון המיוגלובין, אשר תפקידם לקשור חמצן ולהובילו מן הריאות לרקמות הפעילות ומהווה רכיב בציטוכרומים המובילים חמצן בתוך התאים. מחסור בברזל עלול להשפיע באופן דרמטי על בריאותו של הספורטאי ולפגוע בפוטנציאל ההישגי שלו. ספורטאי הסובל ממחסור בברזל, גם אם אינו חמור, יפגין ירידה בכושר נשיאת החמצן וכתוצאה מכך יפגם כושרו האווירני (אירובי). הספורטאי יתעייף מהר יותר, יסבול מהפרעות שינה וכושר עמידותו בפני מחלות יקטן.

אבץ. מינרל זה מצוי בשרירים, בעצמות, בעור, בכבד ובכליה. ריכוזו גדול במיוחד בבלוטת הערמונית, בזרע ובנוזל הזרע. האבץ קשור בתהליכי גדילה, התחדשות, תחזוקה ושיחלוף רקמות, בתהליכי ייצור חלבונים, מהווה נוגד חמצון ומשתתף בתהליכי ריפוי וחיסון. הפרשת האבץ מתרחשת בצואה, בשתן ובזיעה. חסר באבץ עלול להיגרם עקב הפרשה מוגברת ו/או צריכה מופחתת מן המזון וכן עקב הרס מוגבר של תאים (אימון יתר). לחץ גופני ו/או נפשי עלול אף הוא להגביר את הפרשת האבץ ועל כן ספורטאים, במיוחד, כאלה הניזונים מתפריט דל קלוריות, חייבים לתת על כך את הדעת.

מגנזיום. מינרל הנמצא בנוזל הפנים- תאי בריכוזים גבוהים ומשמש כקופקטור של ריאקציות רבות. המגנזיום דרוש למספר תהליכים כימיים ופיזיקליים החיוניים לגדילה, להתפתחות ולבריאות. מחסור במגנזיום ישפיע על אספקת האנרגיה לפעילות גופנית. חסרונו בשריר (השפעה על הצומת עצב-שריר) עלול להתבטא בשורה של סימפטומים כגון כאבי שרירים, עוויתות וחולשה (יתכן אף בשרירי הנשימה). פעילות גופנית מביאה לפיזור מחודש של המגנזיום במדורי הגוף השונים ולאחריה נמדדות רמות גבוהות של מגנזיום בשתן ובזיעה.

כרום. שייך למשפחת יסודות הקורט, המהווים פחות מ- 0.001 אחוז ממשקל הגוף. הכרום קשור במטבוליזם של שומנים ופחמימות ומסייע בשמירת ההומיאוסטזיס של ריכוז הסוכר בדם דרך השפעתו של האינסולין. הכרום מסייע בתהליכים אנאבוליים, דוגמת בניית מסת השריר, באמצעות השפעת פעילות האינסולין הקשור בהגברת ספיגת החומצות האמיניות ובניית החלבון. פעילות גופנית מוגברת גורמת לניוד כרום מן הרקמות של הדם. מאחר שיכולת הספיגה מחדש של הכרום על ידי הכליה הינה מזערית (חמישה אחוזים), מופרשים העודפים דרך השתן. תופעה זו גורמת לאיבוד מוגבר של כרום.

לכתבה הבאה בסדרה לחצו כאן

באדיבות מחלקת ההדרכה של סולגאר

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר