אכילה רגשית

שלום! יש לי ילדה בת 6 .וילדתי תאומים לפני 5 חודשים. יש לי בעיה שמחמירה עם הילדה לגבי האכילה שלה.ואתן דוגמאות:.
אני שמה לה בצלחת אוכל והיא נעמדת לידי כדי לוודא שאני שמה מספיק ואם נראה לה שלא אז היא מעירה למה כל כך קצת.אני אומרת לה שאתן לה עוד אם תסיים ובכל זאת תרצה תוספת.ואכן היא דורשת תוספת אני שמה לה ואוכלת שתי ביסים ומפסיקה בטענה ששבעה(כלומר העין שלה אוכלת יותר).
עוד דוגמא -אנחנו יותאים לסופ"ש והיא שואלת אם יהיה כמו תמיד ארוחת בוקר וצהריים.
ואני שאלתי אותה אם היא לא מתרגשת מהבריכה אלא רק מהאוכל .
עוד דוגמא: הודעתי לה יום אחד שאני מוציאה אותה מוקדם מבית הספר(בבית הספר הם אוכלים צהריים) אז היא התחילה להגיד שאני ישאיר אותה רעבה כי היא לא תאכל צהריים וממש נלחצה מזה.הסברתי לה שהיא תאכל בבית.
יש לציין שהיא לא שמנה ושוקלת בסדר לגילה אך ההתעסקות באוכל הפכה לבלתי נסבלת -היא אוכלת צהריים וכבר שואלת מה נאכל בערב.אני גם מפחדת מהתגובות שלי
אני לפעמים באופן לא נשלט עונה לה בקשיחות ואני מרגישה שהילדה מבינה שזה לא בסדר אך לא מצליחה לעשות כלום.ואני מרגישה שאני לא יודעת איך לטפל בזה.אבקש את המלצתכם.
תודה מראש