דחוף

אכילת צואה הינה בעיה התנהגותית אךיש למנוע מהכלב לעשות זאת. באכילת צואת כלבים ישנה סכנה מאחר והוא עלול להידבק בתולעת הפארק.
תולעת הפארק התגלתה לראשונה בארץ באיזור הפארק הלאומי ברמת גן, ומאז הולכת ומתפשטת ברחבי הארץ. לתולעת מחזור חיים מורכב ומעניין מאוד: ביצי התולעת, המופרשות בצואת הכלב הנגוע, נאכלות על ידי חיפושיות הזבל. הביצים בוקעות בתוך החיפושית, והופכות לזחלים. החיפושיות נאכלות על ידי לטאות, ציפורים ומכרסמים, ובתוכם- הופכים זחלי התולעים לציסטות. הכלב עלול להדבק על ידי אכילתם או על ידי אכילת החיפושית. עם הידבקות בתולעת היא עושה מסלולו נדידה ארוך וסבוך בגופו של הכלב שתוצאותיה עלולות להיות קטלניות!
הדבקה של הכלב מתחילה כאשר כלב נגוע עושה את צרכיו בחוץ. אל הצואה מגיעות חיפושיות, אשר תפקידן הוא לפרק את הצואה ולהתקיים ממנה, ו"על הדרך" הן גם אוכלות את ביצי התולעת. בתוך החיפושית הביצה מתפתחת ללרווה, שהיא דרגת התפתחות של התולעת, שמסוגלת כבר להדביק כלבים וחיות מזדמנות. החיפושית (עם הלרווה בתוכה) מסתובבת בעיקר ליד זבל, אדמה, אוכל זרוק וסביב צואה של כלבים, חתולים וחיות אחרות. כעת, כאשר כלב בריא נוהג לסרוק את השטח בזמן הטיול, וגם לגנוב נגיסה פה ושם, יאכל יחד עם האוכל הזרוק גם את החיפושית והלרווה בתוכה וכך הוא נידבק.
הטיפול היעיל ביותר במחלה הוא מניעתה! איסוף צואת הכלב והוצאתו לטיול עם רצועה ומחסום יקטינו את פיזור המחלה ואת הסיכונים להדבקות. חשוב לטפל בכלבך,כמו בכל כלב בטיפול מונע נגד תולעת הפארק אחת לשלושה חודשים.
רק בריאות.