ייאוש

שלום רב פרופ' נחושתן,

"כשנופלים עליך השמיים" ומגלים לך שלאביך היקר מכל יש את המחלה הארורה הזו, אתה משתדל להבין, ללמוד, לחקור ואולי בעיקר לקבל חיזוקים מאנשים שעברו את זה או אנשי מקצוע.
לא אלאה אותך בפרטים הכל כך קבים שמצויים בידי אלא באמת בקווים כללים, התכתבנו פה מס' פעמים, אבא נמצא בשלב מאוד מתקדם של המחלה, ההתדרדרות גבוה ומהירה. נמצא עם גרורות בשתי הריאות, ואחת בראש שאמנם קטנה בחצי ואולי כבר לא פעילה (סקומס תאים לא קטנים).
עיקר הבעיה, שיעול דיי רב, ונשימות כבדות ומהירות בזמן מאמץ (הוא כבר לא הולך, רק שמתיישב או עומד). קשה מנשוא ליראות את זה. לפני כשבועיים הפסיק לו הרופא המטפל את הטיפול הכימותרפי, בטענה שהגוף כבר לא עומד בכך, ערכי ההמוגלובין נמוכים, באיזור ה - 9.
אבל כאן מגיעה הבעיה האמיתית שלי, מרגיש לי דיי מהרגע הראשון, שהוא סימן את אבי כ"קרב אבוד מראש" ונתן לו את הטיפול הסטנדרטי שכתוב בספר ותו לו. לא נתן לנו ייעוץ לגבי אינשור למשל, ויטמנים (שלהגדרתו לא יועילו), טיפים וכו'. כיום המצב לאחר 5 מחזורים שהגידולים רובם קטנו לאחר שני מחזורים וגם הגרורה המוחית ולאחר המחזור הרביעי נותרו ללא שינוי, רק שהגוף חלש מאוד ולא מצליח לעמוד יותר בטיפולים, הוא גם לא רוצה להחזיר לו אותם בעתיד. כך הוא אמר לי.
אני מרגיש שהאדם היקר לי בעולם מתדרדר וגם לרופא המטפל שלו אשמה כזו או אחרת.
לא חי עם זה טוב. לא יודע מה לעשות, אבי מאוד רוצה לחיות. מאוד. רוצה לעשות את הטיפולים, רוצה לחיות וזה קורע אותי.
האם יש דרך לשקם את המצב, האם באמת ויטמינים לא יעזרו לגוף להתחזק ולעמוד בטיפולים ? האם פעילות איטית וקטנה כל יום תביא את הריאות למצב שהן מורגלות יותר לפעילות וכך יהיה לו קל יותר. אני מוכן לעשות הכול בשביל לשקם את המצב. כרגע היאוש גדול מאוד וכולנו שרויים בעצב רב.
תודה רבה פרופ' נחושתן.