שאלה על נשירת שיער

לאה שלום.
ראשית אני מאחלת לבתך ולך, שהתקופה בה תטופל בכימותרפייה תעבור עליה ועלייך במיעוט קשיים ככל האפשר.

אני מבינה מדברייך שגם לך לא קל יהיה לראות את בתך הקטנה ללא, כפי שכתבת לנו "שערה הארוך והיפה שמעולם לא בופר".

אני מאמינה שברגע שאת תקבלי את העובדה הקשה והמאוד לא נעימה כי הנשירה היא דבר בלתי נמנע, ושהמראה החדש הו זמני, תוכלי גם לומר זאת לבתך הקטנה. בעבר

נסי להיזכר אם היו כבר מקרים בער שנאלת לספר לה דברים, שהיה ברור שיהיה לה קשה לקבל. אפילו מצבים יומיומיים כמו ללכת לישון בערב כשהיא עוד לא רוצה. אולי תמצאי שם סוג של ביטחון פנימי ש"זה מה שצריך לעשות כדי שאחר-כך יהיה בסדר". עם הרגשה פנימית כזו, תוכלי גם לספר לה על השיער שעומד לנשור.

אני גם ממליצה לך בחום לפנות לעו"ס או לפסיכולוג/ית במחלקה בה הבת מטופלת כדי שיעזרו לך לבחור את המילים, ואת הזמן לספר לה. כמו כן, כדאי לבחון איתם אפשרות לבקר במחלקה האונקולוגית כדי להתרגל למראה של ילדים או מבוגרים ששערם נשר.

הרבה בריאות והחלמה מלאה.

שלומית (נויפלד) סימון