מצבי רוח של הילד

הי, אנחנו מכירים מעמותת לב. רציתי לומר שאתם עושים עבודת קודש ואני שמחה שאתם קיימים. מעודד אותי לקרוא על הבן שלך שהיום הוא חייל.
בני בן 11 והיום מטופל בסידרה האחרונה של הטיפול האינטנסיבי בעקבות הלוקמיה ומקבל כמות אדירה של סטרואידים. נורא קשה לנו לראות אותו במן דיכאון. הוא לא מדבר עם אף אחד, יושב שקט מול הטלויזיה עם פנים מאוד עצובות. דבר שדרך אגב מאוד לא אופייני לו. בדרך כלל הוא חייכן לכולם, מדבר הרבה כמו פטיפון ובמחלקה כולם אומרים שיש לו את החיוך של המדינה.
אני יודעת שזה זמני, שזה יחלוף ברגע שיסיים את הטיפול עם הסטרואידים, אבל זה הורג אותנו. כולם במשפחה בלי מצב רוח בגלל זה.
אציין שהוא גם לא מעוניין להפגש עם חברים בתקופה הזאת.
מה אתה ממליץ לעשות ? איך לגרום לו לחייך שוב ?