אני מפחדת...

סיוון היקרה,
ראשית אאחל איחולי החלמה מלאה לבנך.
מניסיון אישי אני יכולה להבטיח לך שהרופאים מאוד מאוד כנים. הם אומרים את האמת גם כשלא עלינו היא צורמת לאוזן.
לכן, אם הם נותנים לבנך סיכויים טובים לצאת מזה אני משוכנעת שהוא יצא מזה.
דרך אגב, אחיין שלי היה בן שנתיים וחצי כשחלה בלוקמיה...היום הוא בן אחת עשרה בריא לחלוטין.
ברור שקשה,הטיפולים קשים וכואבים, ובעיקר אנו מרגישים תשישות נפשית. שלא לדבר על ה"שדים הרעים" שמידי פעם קופצים לביקור וגורמים לנו לדמיין את הרע מכל- זה טבעי לגמרי.
החכמה היא לא לתת להם להשתלט עלינו. זכרי, כאמא, ילדך מסתכל עלייך ושואב ממך את כוחות ההתמודדות.
העצב גורם לנו רק לשקוע יותר ויותר ולא מפיקים מכך שום תועלת.
אם יש משהו שעושה לך טוב, זה הזמן להתפנק.מצאי זמן בין טיפול למשנהו, קחי פסק זמן אפילו של שעה שעתיים ותנשמי אוויר צח, צאי להתאוורר. זה לא יאומן כמה שמפסק זמן כזה ניתן לאגור כוחות הלאה.
אל תאבדי את האמונה. זה הזמן להלחם בלי מחשבות. את המחשבות תדחיקי לתקופה רגועה יותר, כשיבריא.
בהצלחה, ואם את מעוניינת לשוחח אני זמינה עבורך ב- 0507798400
פסיה