דיכאון שאחרי

ראשית אאחל לחברתך שלא תדע יותר צער.
אפשר להזדהות לחלוטין עם חברתך..לא רק שאיבדה את בעלה לפני שנתיים, כעת את הנכד..והיא לגמרי לבד וחסרת אונים.
כפי שהבנתי מדברייך הם עדיין בתוך השבעה..הכל מאוד טרי..ולשבעה יש תפקיד חשוב בהוצאת הכאב החוצה..מותר לבכות..מותר להיות בדיכאון.זה חלק מתהליך האבל.לא מדובר כאן בדיכאון שאחרי.
דיכאון שאחרי מופיע ,כשהוא מופיע, רק חודשים אחרי הפטירה..והוא מלווה בחוסר רצון לחיות..בהסתגרות..איבוד התיאבון..דיבורי התאבדות..זה לא המצב של חברתך.
חברתך כרגע בתהליך של עיבוד השכול- ותגובותיה נורמטיביות לחלוטין.
העזרה שהיא זקוקה לה כרגע היא לא מטפלים או מנחים.. היא זקוקה לך ולחברות טובות שתהיינה לצידה..תסחנה את דעתה..ותהיינה לה לכתף בעת הצורך.
בהצלחה!!